פרק 5 חלק ב' - "כל השבורים עם השבורות" - היאחזות.

זמן קריאה בממוצע: 60 דקות. מומלץ לקרוא דרך מחשב. קריאה מהנה!

לחצו פליי על הסרטון, שימו אוזניות וצללו לתוך הפרק.

Stuck in a moment

מה גורם לנו להתאהב בזמן כל כך קצר באנשים שאנחנו עדיין לא מכירות לעומקם?

מה גורם לבחורה לבחור באנשים שאינה מכירה באמת לבלות איתם את חייה?

מדוע יש קושי להמשיך הלאה בחיים אחרי פרידות?

מדוע חלק מאתנו נתקע על אקס מסוים לפעמים אפילו שנים ארוכות אחרי שנגמרה מערכת היחסים

נחווה בראש שלנו היתכנות לחזרה אליו, והוא כבר המשיך הלאה בחיים שלו ממזמן?

מדוע נמשיך לשמור על קשר עם אקסים באיזה אש נמוכה, עבור הסיכוי הקטנטן שעמוק בפנים אנחנו רק מחכות שהם יתעוררו ויבינו "מה הם הפסידו" ?

מה גורם לבחורה לחזור שוב ושוב לבחורים שאינם מביאים אותה למרחב בטוח עבורה,

לזוגיות שהיא כמהה לה ?

מה גורם לנו להיאחז במערכות יחסים ?

איך ייתכן שהגוף שלי היה מסוגל ליצור הריון רק בכדי לאחוז בבחור שרצה לעזוב ?

אם גם את שואלת את עצמך אחת או יותר מהשאלות האלה, אלה שאלות שהתעסקתי בהן המון,

לכן רציתי להקדיש לנושא הזה פרק משלו.

בפרק הזה נפרק את מושג ההיאחזות לגורמים בכדי לבנות חיבורים חדשים במיינד

שמשרתים את מי שאנחנו רוצות להיות היום, מחר ועוד חמש שנים מעכשיו.

בתחילת הפרק אדבר על היאחזות במערכות יחסים ובהמשך ארחיב לגבי היאחזות כלפי כל דבר שיש לנו בחיים - יש כמובן בינהם קשר.

היאחזות היא הסיבה שנרצה דבר אחד אבל בפועל נהיה במקום אחר.

היא הסיבה שנגיד מילים שלא תואמות את הפעולות שלנו, שנרצה דברים שלא מתאימים לנו.

היא הסיבה שהפכתי מאל הורית לחד הורית נגד כל הסיכויים,

היא הסיבה שנאחזתי ורציתי בקשר הזה לא משנה מה עברתי איתו בדרך,

והכי חשוב - מה עושות כדי להשתחרר ממנה?

במה את נאחזת?

באהבה יש את תאוריית 4 סוגי התקשרות שמתהוות בילדותינו ומנווטות אותנו בבגרותנו בתוך זוגיות, מכירות?

בגדול מדובר על 4 סוגים של התקשרות -

התקשרות בטוחה - אנשים שגדלו במרחב בטוח ויודעים לקיים זוגיות בטוחה.

התקשרות חרדה - אנשים שמאופיינים בדאגות רבות ואי שקט שבאים לידיי ביטוי בזוגיות.

התקשרות נמנעת - אנשי החם-קר, חוסר בטחון להעניק יציבות או מחויבות - לא הייתה להם קרקע יציבה בילדותם ולכן הם לא יודעים להעניק אחת כזאת לעצמם או בזוגיות.

ואחרונה חביבה,

התקשרות חרדה אמביוולנטית - אנשים שיש בהם גם התקשרות חרדה יחד עם התקשרות נמנעת.

לי למשל הייתה סוג התקשרות חרדה ולכן זה רק הגיוני שמשכתי ונמשכתי לבחורים עם סוג התקשרות נמנעת - כי כמו שכבר אמרתי בפרקים הראשונים - דומה נמשך לדומה, אנחנו מריחות את זה - ונחזור תמיד לשחזר מה שחווינו בילדות, אם הייתה לנו קרקע יציבה נחפש זאת בעתיד, ואם לא, אזיי זה יהיה השביל שנחרט לנו במוח בעבר ולכן לשם המיינד יוביל אותנו שוב בעתיד.

המיינד שלנו הוא ג'י פי אס של דרכים מובנות, הדרכים האלה הם מפות חד כיווניות אל תוצאה שחווינו ולמדנו אי שם בילדותנו, זה אומר - שאין לנו כנראה סיכוי לשנות את המפה שנוצרה במוחנו - את הסינפסות שהתחברו במוחנו ויצרו כבר מפת דרך בכל הקשר שקיים בחיינו, אם לא נבין קודם כל ,

שהבעיה היא במפה שבתוכי ולא בחיים עצמם, "הוויז" שלנו מקולקל..

מה שחשוב לי להסביר לכן שלי לקח המון זמן להבין הוא שהוויז הזה שיש לנו במיינד הוא על טייס אוטומטי - זה מסביר למה כל כך קשה לשנות הרגלים, מחשבות ואוטומציות שמתרחשות בחיינו מדיי יום.

המוח שלנו לומד דרך סיבה ותוצאה - למשל אם נרצה להתמיד בהרגל חדש להכניס כושר כל יום לחיינו והתרגלנו לאהוב לשבת על הספה בסוף היום לעומת לצאת להליכה או למכון, המוח שלנו למד שמה שהכי משרת אותנו בסוף כל יום הוא מנוחה, ולכן יהיה מאוד קשה לשכנע אותו אחרת,

אותו דבר לגבי כל דבר בחיים שנחזור עליו בצורה אוטומטית בין אם ברצון מלא או בתחושה

ש"זה מה שאני יכולה" -

הרי מי מחליט מה אני באמת יכולה או לא? איפה נוצרה המחשבה "שאין לי כוח"?

אנחנו רוצות לזהות איפה הפעולות שלנו משרתות את הנשים שאנחנו היום ואיפה לא,

ואיפה שלא להחליף להרגלים מודעים חדשים שתואמים בין הרצונות שלנו לפעולות שלנו.

בכדי לעשות זאת יהיה עלינו בתור התחלה לעשות קצת "בכוח" עד שהמיינד יאמין לנו שההרגל החדש הזה משרת אותנו היום ויהפוך אותו לאוטומט, רק שהפעם ההרגל הזה אשכרה יעבוד לטובתנו.

דמיינו חיים בהם אתן יוצרות לכן את המציאות שאתן רוצות.

הרי ממה המציאות של כל אחת מאיתנו מורכבת? מהפעולות שלנו נכון?

וממה הפעולות שלנו מורכבות? מהרגשות והמחשבות שלנו.

נשנה אותם - נשנה את המציאות, אבל קודם עלינו ללמוד אותם.

כדי לפרק היאחזות נכיר את 4 השלבים לפירוקה.

הצעד הראשון יהיה התבוננות.

כדי שנוכל להיות מודעים לפעולות והבחירות שלנו עלינו להתבונן בעצמנו,

ונרצה להתבונן ללא הפרשנות שלנו, כלומר התבוננות ללא פרשנות.

זה בלתי אפשרי להתבונן בעצמנו כשיש לנו פרשנות על כל דבר.

עלינו להתבונן מתוך חופש וגמישות למה שקיים כפי שהוא,

קל להגיד ולא פשוט לעשות - אבל אפשרי!,

קיבלנו תודעה שנועדה ויודעת לעשות בדיוק את זה,

אנחנו רק צריכים לבקש ממנה זאת.

בהמשך הפרק נלמד כלים להתבוננות ללא פרשנות.

שלב ראשון - התבוננות ככלי למודעות וחיבור פנימה.

אני נאחזתי בדמות שרציתי שתהיה לי בחיי - "גבר שנראה בצורה מסוימת, בעל ערכים מסוימים, בעל איכויות מסוימות, שיתפקד כתפקיד מסוים בחיי", הרבה הרבה ציפיות יש כאן.

כל שאר הדברים שבפועל לא אהבתי בו, שהיו מנוגדים לאני מאמינה שלי -

הקטנתי והנמכתי, במחשבה שכל הזמן תירצה את עצמה - שזה בר שינוי - וזה בהחלט בר שינוי -

אך לא שינוי שאני או את יכולות לעשות.

לא נוכל לשנות את אנשים, נוכל רק לשנות את עצמנו ומתוקף השינוי, העולם שבנו ישתנה לחלוטין,

ועם הזמן המציאות סביבנו תתיישר לכך בהלימה.

יש אותנו?

אני רציתי בית מבטחים לעצמי, אהבה בטוחה, מקום להניח עליו את הראש, להשריש שורשים,

לצמוח לגבהים, ליהנות מהפירות ביחד עם עוד זוג עיניים אוהבות.

נאחזתי כל כך ברצון הזה שתליתי את החלום הזה באדם שרק הכרתי

ואיבדתי את הראייה שלי במציאות, איבדתי את עצמי בתוף הצפייה.

מכירות את זה שאנחנו לפעמים רוצות דבר מסוים אבל פועלות בצורה מנוגדת לו לחלוטין ?

לא משנה כמה רציתי וכמה נרצה, ואפשר להיווכח שרציתי עד כדי כך שהגוף שלי יצר הריון כדי להשאיר את הגבר הזה קרוב אליי, רציתי עד כדי כך שהסכמתי לבלוע נשים אחרות, וכ"כ הרבה רגעים שעברו את הקו האדום שלי, הסכמתי להישאר תחת מתקפה בתוך מרחב שאמור להיות מגן בטוח עבורי,

כל זה רק כדי שלא אאבד את האדם הזה, רק שיישאר, וכך יותר ויותר איבדתי את עצמי.

אני לא הייתי המקום הבטוח שלי, השלכתי עליו כל מה שלא היה לי בתוכי שיספק לי,

אבל גם בו לא היו את כל אלה.

דומה מושך דומה.

יש סיבה טובה שאת נמשכת לבחורים מסויימים,

ויש סיבה חשובה שבחורים מסויימים נמשכים אלייך.

תלמדי את הלמה, תפצחי את האיך לשנות.

STAY  - BY ME. את השירה זה כתבה היאחזות. תקשיבו לאנרגיה הזאת, זה חשוב שנזהה אותה.

קודם כל צריך להבין שאם אנחנו נאחזים בכל דבר שאינו תומך בנו ואינו לטובתנו ,

זה יכול להיות בני זוג בתחום האהבה, אבל לא רק, היאחזות יכולה להתרחש בכל תחום בחיינו.

החל מהיאחזות באדם שאני חושבת שאני, ועד לכל הרגל קטן שנתקשה להיפרד ממנו, אנחנו נרגיש תלויים בדבר הזה ותקועים במקום, סביר שכל אדם ירגיש זאת בחייו ברמה כזו או אחרת, זו חוויה אנושית ופירושה היא רק להאיר על עצמנו, בכדי לבחור מחדש, הזדמנות לזריעת מחשבות חדשות שהמשך יצרו מציאות שתואמת את הרצונות שלנו.

היאחזות היא שורש פחד לכל חוויה של מתח, כאב או סבל, היא גורמת לנו להיאחז חזק,

דמיינו שורש בתוך אדמה ששמו פחד, איזה צמח יוכל לצמוח ממנו?

כשאנחנו מרצות אחרים, אנחנו מאבדות חלקים מאתנו.

כשאנחנו נאחזות, אנחנו שוכחות את הכוח שלנו.

כשאנחנו מסכימות לגבולות שלנו להיפרץ - אנחנו מתרחקות מעצמנו.

נעים מאוד (או שלא), תכירו - זו היאחזות, ועכשיו נבין למה היא מתרחשת, ואיך תוכלו לדעת אם גם אתן מושפעות ממנה בחייכן, ומה עושות כדי לתרגל אי היאחזות בחיינו.

מילדות מלמדים אותנו להתעסק באיך אנחנו אמורות להיות, להיראות, להתנהג בזוגיות, להתנהג כאמהות, להתנהג במיטה, להתנהג להורים שלנו, והרשימה לא נגמרת, קוראים לזה חינוך, אבל בפועל לא מאפשרים לנו להיות פשוט מי שאנחנו בתוך בית תומך ומשוחרר לכל דבר שהנשמה שלנו תרצה להגשים פה - הגענו להגשים את הנשמה שלנו בעולם הזה - התפקיד של הורים הוא להעניק אדמה יציבה, פורייה, ובטוחה לילדיהם ולהעניק להם את החופש לגדול לאיזה עץ שירצו, גם אם הוא לא תואם את

"האני המאמין שלהם", לא נועדו לשרת את המחשבות והציפיות של הורינו.

האושר שלנו נמצא בחיבור בין הגוף שלנו שפועל בהלימה לנשמה שמתארחת בו.

האושר נמצא בחיבורים.

איפה למדת את הדברים שאת עושה היום שפוגעים בך?

אני רוצה שתייצרי לעצמך רשימה של כל התכונות או הדפוסים הפוגעניים שאת מקיימת וליד כל אלה נסי לשאול איפה למדת אותו? כדי שתוכלי לחבר ולראות שזה מעולם לא הגיע ממך.

מלמדים אותנו להתקבע על עבודה מסוימת כבר מגיל צעיר, חיים מאוד ספציפיים, מאוד מקובעים כשבפועל הדבר הכי חשוב שנרצה לתרגל הוא להיות ברי שינוי, למה ?

כי בתוך מרחב משתנה (החיים עצמם) יש תנועה וחופש להשתנות - החיים מחייבים אותנו לשינויים כל הזמן, מי שאינו משתנה בתוך התנועה של החיים, אין בו חופש להיות אותנטי לעצמו כי הוא באחיזה למי שהוא חושב שהוא אמור להיות, אבל הוא לא מאושר, רואים את זה על הגוף, על ההרגלים שנבחר בחיינו שלא מבטאים אהבה אל עצמנו, וברגע של כנות ביני לבין עצמנו נוכל זהות שפשוט לא מספיק טוב לנו כפי שאנחנו.

סבא וסבתא שלי תמיד ניגנו לי באוזן שאני "אמורה לעבוד בעבודה "מסודרת", "אמורה לקנות בית",

"אמורה ללמוד מקצוע עם עתיד"...

החברה, הסרטים בטלוויזיה דואגים ללמד אותנו שאנחנו "אמורה לחיות בעושר ואושר לנצח באותה זוגיות" "אמורות "להצליח" בתחום שלנו", "אמורות להתחתן עד גיל 30", "אמורות להביא כמה ילדים עד סוף שנות ה30"...

הפרסומות בטלוויזיה ששוטפות לנו את הראש, שלטי פרסום, הרגלי האכילה של משפחתנו קובעים לנו מה אנחנו "אמורות" לאכול, מה "בריא" לי, וזה לא נגמר!

אמורות, אמורות אמורות.... כמה היאחזות בסבל שבכלל אולי אפילו לא מתאים לחיים שאנחנו רוצות שיהיו לנו, חשבתן על זה אי פעם?

העובדה שאמא שלי או סבתא שלי נהנו ורצו להיות אימהות לא בהכרח אומרת אותו הדבר עליי,

או העובדה שלימדו אותי שצריך להתחתן ולהתנהג בצורה מסויימת בתוך זוגיות לא אומרת שזה הרצון שלי.

אותו דבר לגבי לימודים, לגבי מיניות, לגבי מזון, לגבי כל בחירה שעשיתי בחיי.

האם הבחירות שלי הם באמת שלי?

האם את מכירה את האני האמיתי שלך?

וחשוב להגיד, הן האמינו בכך כי זה מה שהן ידעו שהן צריכות לעשות כדי לשרוד,

כמובן שהן רוצות בטובתי, התפקיד שלי הוא לבדוק האם זה אכן מקיים את טובתי.

האני האמיתי שלנו חופשי.

ללא היאחזות באף הגדרה שמגדירה אותי, ולכן יש בו את החופש להשתנות לפי צו הלב בכל עת,

ללא היאחזות "באיך אני צריכה להיות" כי אני יודעת שאין דבר כזה.

האני האמיתי שלי, האותנטי שלי הוא ה Naked heART שלי -

כל אדם מורכב מנשמה וגוף שנועדו להתבטא דרך אומנות וזה יקרה כשנהיה מחוברים באמת לאותנטיות שלנו, ללב שלנו.

אפשר להרגיש את זה ממש בגוף כשנפגוש אומנות כלשהי,

בין אם היא של אדם אחר או שלנו.

בני אדם הם אמנים, אנחנו רק צריכים להעניק לעצמנו חופש להיות מי שאנחנו וזה קורה.

הקושי הוא שאנחנו מגיעים לעולם שמנותק מאוד מחופש, מרגשות, מהטבע שלו,

ולכן רובנו נשאבים לכך גם, שוכחים מדוע הגענו לכאן מלכתחילה ומתמלאים בדאגות החיים, נאחזים בפחד שחיים של הגשמה לא אפשריים עבורנו.

המיינד שלנו יוכיח לנו במציאות כל פחד שנחזיק במחשבה שלנו,

אבל מה שאנחנו לא יודעות זה שבאותה מידה הוא גם יוכיח לנו את ההפך אם רק נעיז להאמין.

כשאנחנו באחיזה לגבי דבר מה שאנחנו מחזיקים בכוח במחשבה שלנו - תמונה מסוימת שאיתה אנחנו מרגישות "טוב" או לפחות חושבות ככה, המחשבה שהתמונה הזאת תשתנה יכולה להעלות בנו

חרדה ופחד תהומי, ההיאחזות כאילו מגנה עלינו מפני הפחד, אבל זה רק כאילו,

כי מתחת להיאחזות קיימת האמת שממנה אנחנו נמנע בכל מחיר כדי "להגן על עצמנו".

האמת הדבר היחידי שקיים בכל רגע, אותה אנחנו רוצים לראות כפי שהיא,

"התבוננות ללא פרשנות" זוכרות? זו המציאות - אין לנו שליטה עליה - אבל יש לנו בהחלט שליטה על איך נגיב אליה, איך נרגיש בתוכה, ואיך נפעל, ודרך הבחירות האלה יש לנו את היכולת להטיב עם עצמנו בכל רגע ולשנות כל אשר נבחר.

זה בחירה ותרגול, זו מפה חדשה שאף אחד לא ירכיב לנו במוח לולא נעשה זאת עבורנו כעת.

תהליכים מוחיים שלמדנו בילדות באים לידי מציאות בכל תחום.

אם הגעת לבלוג שלי, ואת קוראת את הפרק הזה, תהיי גאה בעצמך כי הסיכוי שלך כבר נעשה גבוה יותר להרכיב לעצמך מפה חדשה במוח, אני כבר גאה בך שהגעת לכאן.

עבורי התרגול מיינדפולנס מאוד עוזר ופרקטי בהתבוננות במציאות ללא פרשנות.

אפשר לעשות את זה בכל זמן ובכל מקום, אפשר לעשות את זה בכל רגע, אפילו ממש עכשיו -

נשב איפשהוא או נשכב או נעמוד , נעצום עיניים לכמה רגעים ורק נקשיב.

מה את שומעת?

נשים את תשומת ליבנו רק אל השמיעה שלנו, כאילו היא הדבר היחיד שקיים לכמה רגעים,

ונתרכז בכל דבר שנשמע, אולי את שומעת את הלב שלך דופק? אולי ציפורים? אולי את הנשימה שלך?

נתמקד רק במה שאנחנו שומעים לכמה רגעים וננשום שם.

ננסה לתרגל את זה כל פעם דקה אחת יותר, נהיה בהכרה מלאה על הסאונד שסביבי.

תרגול של 3 דקות ביום יכול לעזור לנו ללמוד הקשבה נוכחת שתביא ליכולת לשמוע את הקולות השקטים ששכחנו בתוכנו, הם כל הזמן מדברים אתנו, אנחנו פשוט לא בהקשבה אליהם.

עכשיו נעבור להתמקד בתחושה, נעצום עיניים ואז נסרוק את הגוף שלנו, אם אנחנו בישיבה נרגיש את המפגש של הישבן עם הכיסא, המפגש של הבגד על העור, אולי יש רוח, מה שזה יהיה, נרגיש כל דבר שמתרחש בגוף, נהיה בנוכחות לגוף, ננשום שם ונרפה.

לכמה רגעים נבחר רגע רק להנכיח תחושה ושמיעה, אם המוח שלנו זז לכל מיני דאגות ומחשבות,

נחזיר אותו בעזרת התמקדות בשמיעה ובתחושה, לא ניתן באמת להקשיב כשחושבים על כל מיני דאגות,

זה קצת כמו שלא ניתן לפתוח עיניים כשעושים אפצ'י, זה שני מנגנונים שפשוט לא עובדים ביחד.

נוכחות ברגע מחזירה לנו את השקט הפנימי שקיים בכל אחד ואחת בנו, שם האמת שלנו מתקיימת.

3> ייתכן שיהיו אנשים שלא יוכלו להיות בשקט בתוך עצמם כי הרעש בתוכם כל כך גבוה, וברגעים של התכנסות לגוף ייתכן שיעלו פחדים בווליום גדול יותר ומאיים מאוד - אלה האנשים שאני ממליצה להם בחום לטפל בעצמם בעזרת אנשי מקצוע (אשמח לתת המלצות למי שרוצה תכתבי לי באינסטגרם).

עכשיו נפתח עיניים ורק נתבונן.

אנחנו ממשיכות לנשום ברוגע.

אנחנו ממשיכות להקשיב, ולהרגיש את הגוף ועכשיו רק נתבונן במה שקיים בטווח הראייה שלי,

ונגיד לעצמנו במילים מה אני רואה, למשל , "ספה אדומה, שטיח צהוב, טלויזיה שחורה, שמיים תכלת..." עובדות בלבד.

יופי! את במיינדפולנס - הרגע בו המיינד שלך הוא ער למציאות ובו זמנית שקט פנימה,

מחובר לעצמו - התרגול מרגיע את המיינד ומתפקס על מה שקיים - כשאנחנו ערות למה שקיים,

אנחנו ערות למתנות שיש בנו, אנחנו ערות לשקט שקיים בנו, ערות לאמת שלנו וללב שלנו.

בסיום התרגול את מוזמנת להניח יד על הלב ולהגיד לעצמך:

"אני ערה לאהבה שפועמת בי"

"אני ערה לילדה הקטנה שבי"

"אני ערה לכל תחושה שלא קיבלה מקום ומענה בתוכי"

ולנשום.

את מחברת בין גוף לנשמה ושם אנחנו רוצות לחיות - בהקשבה , בחיבור ובנוכחות.

מבטיחה לך שהתרגול של כמה דקות ביום, יישפר לך משמעותית את איכות החיים בתוכך עם עצמך וכתוצאה מכך עם החוץ.

כשאני בנוכחות - במיינדפולנס - אני מתרגלת אי היאחזות כי אני מאפשרת לעצמי להתבונן במציאות ללא הפרשנות שלי, מתוך הרפיה אל המציאות ומיקוד תשומת הלב אל מה שמתרחש בי.

היאחזות היא תפיסה ורצון לשנות משהו שנמצא בחוץ - שלא בשליטתי

אי היאחזות הוא תרגול פנימי - קבלה והרפיה - אני שולטת בתגובה שלי

בתור ילדים לא יכולנו לשלוט בסוג החיים שנחייה, למשל- בהורים שניוולד אליהם, בחיים שהם בוחרים לעצמם, בדרך שבה הם פועלים בזוגיות שלהם ובחינוך שלנו - לא היה לנו בחירה בכל אלה (יש כאלה שיגידו שהנשמה שלנו בוחרת גם את זה לפני שמגיעה לכאן, אבל כרגע נניח שלא).

ספגנו וספגנו כמו זרעים בגשם את כל מה שראינו ושמענו בילדותנו,

את הזוגיות של ההורים, את המצב הכלכלי, המצב הרגשי, יציבות באדמה או רעידות אדמה,

את המדינה בה גדלנו, בתור ילדים לא היה לנו שליטה.

הזרע ספג את כל אלה וגדל עם השנים לצמח כלשהו, חלקנו הקטן עצים מרהיבים עם פירות מדהימים,

חלקנו צמחים רעילים שמנסים לשרוד, וחלקנו אי שם באמצע, היופי הוא בידיעה ששינוי בהחלט מתאפשר.

לא משנה באיזה בית גדלתם וכמה רעל ספגתם, אין דבר שלא תוכלו לשנות ולתקן בבגרותכן,

כדי שתהיו איזה עץ שתבחרו להיות.

להיות בני אדם מודעים שמסוגלים להיות היוצרים החדשים של דפוסי המחשבה שלהם,

של החיים שלהם, בכל תחום ותחום.

בתור ילדה, אני עשיתי תואר בלקבל חיוך מאבא שלי.

אני לא מתרגשת מאנשים "קשוחים", כי אבא שלי היה האדם הקשוח ביותר שהכרתי בחיי.

הייתי מתבוננות בו ולומדת אותו כדי לדעת מתי אני אומרת משהו שגורם לו לחייך, ומתי כדאי לי להתרחק.

האחים שלי פחדו ממנו כשהוא היה כועס, אבל אני רציתי לפצח את "הקליפה הקשה" שלו, כי מתחתיה גיליתי אבא מחייך, זה היה שווה לי.

המוח שלי למד את הדרך הזאת והוא עשה לה SAVE,

בעתיד, הכלים שלמדתי בכדי לשמח את אבא שלי, בכדי לרכך אותו, בכדי שיהיה מרוצה ממני כדי שאחווה ממנו חיבה יגיעו אלי בדיוק ברגע אשר אצטרך לחלוב זאת מגברים שאמשוך לחיי.

כשאנחנו לא בהיאחזות - אנחנו בקבלה של מה שיש.

רק תקראו את המשפט הזה ותרגישו כמה חופש זה משרה בגוף.

תרגיל קטנטן:

קחו נשימה מהפה בספירה עד 10

החזיקו את הנשימה בגוף 8 שניות

ושחררו בספירה של 10

אם לא הצלחתן, תתאמנו בזה, נשימה איטית, החזקת האוויר, והרפיה איטית מלמדות אותנו בדיוק את זה דרך פעולה. היאחזות במשהו מרגישה בגוף כמו כליאה של אויר, כיווץ.

כשאנחנו משחררות את האויר לאט, אנחנו לוקחות אחראיות על הנשימה שלנו, על הפעולות שלנו,

מחליפות את הרעש בשקט. כל אחת יכולה להכניס יותר שקט ושלווה לחייה בעזרת הנשימה - הנשימה היא החיבור לנשמה, נתרגל נשימה, נשתמש בכלי הזה שיש בתוכנו יותר ויותר, נשים לב אליו יותר ויותר,

וכך נוכל ליצור יותר מגע וערות לקולה של הנשמה בתוכנו.

קבלה והרפיה הם ההפך מהתנגדות והיאחזות - והם השלב השני והשלישי לפירוק היאחזות.

כדי לפגוש את "האני הגבוה שלי", נהיה חייבים להכיר ולסלוח ולקבל לכל החלקים הנמוכים שבי.

ראשית, אנחנו רוצים לקבל את מה שיש.

לקבל את עצמנו מתוך קבלה והשלמה שאני אוהבת ושלמה עם כל סך חלקיי,

על מנת להגיע למקום הזה הרבה פעמים נצטרך לעבור דרך פירוק והרכבה של החלקים שמרכיבים אותי.

עבורי למשל, היו דפוסים שלא יכולתי לאהוב, אז לא חייבים לאהוב, אפשר לכבד אותם, זה גם יעבוד.

שימו לב, קבלה אינה אומרת ויתור.

מכירות את האנשים האלה שהטיעון שלהם תמיד הוא "ככה אני! זה האופי שלי , זה מה שיש"

- אמרה שנאמרת כדי לוותר לעצמם על התנהגות לא סבירה, הם מתרצים זאת עם המשפט החוצץ הזה, הם ויתרו לעצמם - ויתרו על עצמם, הם בהיאחזות למי שהם חושבים שהם, גם אם הדרך שלהם מייצרת כאב, סבל ומתח שוב ושוב בחייהם, הם ייקברו את האפשרות לשינוי עם המשפטים מהסוג הזה.

מי מפסיד מזה ?

הם באחיזה לדמות שהם מאמינים שהם, הם בהתנגדות לשינוי - אלה האנשים שלא נבזבז עליהם את האנרגיה שלנו בניסיון לשנות אותם, כי זה רק יגרום לסבל גדול יותר, במה כן נתמקד? בעצמנו כמובן.

אנחנו לא רוצים להישאר מי שאנחנו, אנחנו רוצים לגדול ולהתפתח, כל הזמן.

אם אתן אותו אדם היום בדיוק כפי שהייתן לפני 10 או 5 שנים זה אומר שנשארתן באותו מקום.

תרגיל כתיבה:

עשו רשימה של 5 תכונות שאתן הכי אוהבות בעצמכן - לידם כתבו איך הן מתבטאות בחיים שלכן בפועל.

לידה עשו רשימה נוספת של 5 דברים שאתן פחות אוהבות או לא אוהבות כלל בעצמכן, שהייתן רוצות להקטין או לוותר עליהן - עכשיו כתבו ליד כל תכונה איפה היא מפריעה לכן בחיים שלכן בפועל,

והוסיפו רשימה שלישית - בה תכתבו 3 תכונות שאתן מעריכות שהייתן רוצות לסגל לעצמכן

(אפשר כמובן לקחת השראה מאנשים שאתן מעריכות)

דוגמא : אני הכי אוהבת בעצמי את היכולת להרגיש - זה מתבטא בהרבה רגעים מאוד מאושרים ביומיום, בין אם אני עם עצמי לבד או עם אנשים נוספים, היכולת שלי להרגיש ממלאה לי את הלב מדיי יום.

אני הכי לא אוהבת בעצמי את האיבוד שליטה - זה מפריע לשקט שמתקיים בתוכי וגורם לי להתנהג בצורה שפוגעת בי ובסובביי, ומרוקן אותי.

הייתי רוצה להיות חסינה להשפעה חיצונית, עם יכולת להתחבר לסנטר שלי גם במצבים מאוד מלחיצים ומפחידים.

העברה בין דורית

מסורת והעברה לדורות היא בהרבה מקרים דבר בעל ערך רב וחשוב, יחד עם זאת, היום, אנחנו כבר מבינים את ההשלכות הרבות שיש גם כן לכך על האינדיבידואל, לעיתים נצטרך לעצור לרגע ולשאול את עצמנו,

האם מי שלימדו אותי , חינכו אותי להיות אני, אני היום רוצה להיות?

אולי אני בהיאחזות למה שלימדו אותי עליי, על החיים, על אהבה, על משפחה, על מיניות, על מזון, על הגוף שלי, על הבחירה לקיים או לא שושלת, על יופי ואסתטיקה, על אמונה ודת, ועל אהבה עצמית כפי שנתפסה במוחנו דרך התבוננות בסביבה שלנו ובייחוד בהורינו היקרים.

המציאות היא אינסופית, הכל אפשרי עבורנו, העניין הוא שרק מה שאנחנו מאמינות שהוא אפשרי עבורנו באמת יהפוך למציאות שלנו.

הסתכלו סביבכן, האם החיים שלך הם המציאות שיצרו המחשבות והאמונות שלך בהתאם למה שלימדו אותך בבית? האם את אוהבת את זה ? אם כן, יופי!

אם לא, זה בר שינוי, אם תרצי.

קחי נייר ותכתבי, אם הכל אפשרי בעולם הזה, מה היית מבקשת לעצמך היום? אילו חיים?

איך הם היו נראים? איך את היית נראת? איך את היית מרגישה בהם?

המציאות שלנו מוגבלת במה שלמדנו, מה שיפה במציאות זה שיש בה מקום לכל חלום ורצון להתממש,

אם רק נלמד להגמיש את המחשבה ולהתחבר לידע האינסופי של היקום שיכול בהחלט להתרחש בחיינו,

אם רק נשחרר את האחיזה והפחד והגבולות שיצר לנו המיינד.

ניסיתי להדגים את זה בציור.

כשאנחנו נאחזות בלא מודע ברעיון מסוים בתוכנו על עצמנו או על זוגיות או על גברים או אהבה,

לא נוכל לברוח מהתוצאות שנספק עבורנו בחיים.

המוח יוכיח לנו שזו האמת בכל פעם שניאחז בכך,

איך הוא או אני יכולים להיווכח אחרת כשזה כל מה שאנחנו מכירות או מכירים?

הדבר הכי עצוב בעולם בעייני זה השחזורים האלה שכבר לא משרתים אותנו יותר,

אבל המוח ימשיך לפעול באותם דרכים על אוטומט, אלה החיבורים שהוא מכיר עד שלא נוכיח לו דבר שונה, אין למוח סיכוי למשהו אחר.

אני קוראת לזה עוני תודעתי, כי זה לא שזה לא קיים, פשוט זה לא קיים אצלנו בתודעה שלנו, זה הכל.

עוני תודעתי נוכל לראות על גופנו (במצבים ירודים), על מערכות היחסים שלנו בחיים, על מידת ההגשמה שלנו, על האושר שלנו, על הבריאות כמובן, על המצב הכלכלי, נראה זאת באופי המחשבות שלנו,

באפשור שנעניק לנו לחוות ולהשתנות ולהתרחב בחיינו, במילים שיצאו מהפה שלנו, בעיקר בעתות משבר וקושי, וכמובן, איך לא, נראה זאת בילדינו הרכים שסופגים כמו אפרוח של אמא אווזה את אותם הצעדים והפעולות שהיא עושה כי המוח שלהם מחווט ללמוד ממנה על מנת לשרוד, זה כל מה שהוא יודע וזה כל מה שהוא יעשה.

אנחנו האלוהים של הילדים שלנו, ומה שאנחנו לא מבינים הוא שאנחנו גם האלוהים של עצמנו, אם רק נבין שאנחנו יכולים ללמוד להתנהג כמו אלוהים בחיים שלנו עבור עצמנו.

כמה כאב וריקנות עוד נצטרך לעבור כדי לעצור את הגלגל הזה?

כמה מחלות "תורשתיות" נאמין שאנחנו מקבלים מדור לדור מבלי לנסות אפילו להיווכח שגנטיקה תופסת רק 25 אחוז מהמציאות שלנו, כל השאר זה האמונות והמחשבות וההיאחזות שלנו באמונות מגבילות.

היום המדע כבר יודע שאפשר לשנות דנא תורשתי בעזרת שינוי האדם שנבחר להיות, יש לזה גם שם,

קוראים לזה אפי - גנטיקה = מעל לגנים - זו צמיחה אדירה שחזקה מגנטיקה ונחקרה שיכולה להתעלות על מחלות תורשתיות בעזרת התודעה שלנו. זה אומר שאשכרה, הכל אפשרי.

אז תגידו,

כמה אנחנו רחוקים מהטעויות שעשו הורינו אתנו בילדותינו?

רחוקים מהטעויות שהורינו עשו עם גופם?

עשו בזוגיות שלהם?

למדו על המיניות שלהם?

העבירו הלאה בהורות שלהם?

בהרגלי החיים שלהם?

כמה רחוקים אנחנו מהם, אם בכלל?

תשאלו את עצמכם.

חלקנו נרצה לשמר את המסורת והפעולות שלקחנו מהורינו וזה בסדר,

אם אנחנו מאמינים שזה טוב עבורנו - מדהים.

אני פונה לאלה שמבינות ומבינים שהדרך של ההורים שלהם הייתה בהרבה פעמים מעוותת,

ואין פה אשמה בכלל!, זה כל מה שהם ידעו אז, הם עשו את ההכי טוב שלהם כדי לשרוד.

היום יש לנו הזדמנות ללמוד מכך, לקחת אחראיות, לפרק וללמוד מהם כדי ליצור את עצמנו כפי שאנחנו מאמינים, זה אפשרי, לשם כך נוצרנו בצורה שנוצרנו, עם מוח ייחודי, גמיש במיוחד ותודעה חדשה שמסוגלת להתבונן, ולהשתנות.

הכדור בידיים שלנו. ליטרלי. כי זה אשכרה יכול להשפיע על כדור הארץ כולו.

שינוי של אחד מכה גלים לאינספור אחרים מסביבו.

אדם אחד יכול לשנות העברה בין דורית שהתרחשה במשך מאות ואלפי שנים לפניו,

צריך רק אדם אמיץ אחד.

האם זו תהיי את ? אתה?

הכדור בעיניים שלנו.

זה מה שאני עושה כאן.

יש ימים שאין לי מושג מה אני עושה, אבל אני מזכירה לעצמי את המשפטים שבחרתי לעצמי ואני ממשיכה ללכת, כי מיד אחרי, הכל מתבהר, הדרך שלי מתגלה לי ככל שאני ממשיכה לצעוד עם הלב שלי מקדימה, ואני זוכה לחיות את החיים האלה בתוך חיבור עמוק לעצמי - כשאנחנו בחיבור ובטחון בתוכנו אין לנו צורך להיאחז בחוץ .

אלה המשפטים שאני אוהבת להזכיר לעצמי -

"אני הסיפור האהבה הכי גדול שאי פעם יהיה לי בחיי"

"אני מקיימת אהבה בכל אשר אבחר, ללא היאחזות שיישארו או ילכו ממני."

"אני הבית שלי."

"אני העוגן בחיי."

"העבר והעתיד אינם שייכים לי, הכוח שלי הוא בכאן ועכשיו"

"אני האמא והאבא שלי."

"אני בת אדם, תולדה של האור ,של אינטליגנציית האהבה, בגוף אנושי,

באתי להגשים בגופי אהבה כאן בכדור הארץ"

אי היאחזות הוא תרגול אפשרי לכולנו - לאפשר לעצמי להכיר את עצמי לעומק, להתרחב לכמה נקודות מבט שאני יכולה להחזיק באותה עת לעומת אחיזה בדעה אחת שלעולם לא משתנה או מתגמשת.

אי היאחזות היא גם גמישות.

כשהכל אפשרי עבורנו - אז הכל גמיש - הכל יכול להשתנות - לשנות צורה - כמו הרחם שלנו - אם כל השינויים, בראשית הבריאה הייתה גמישות.

גמישות היא אחת המתנות שקיבלנו כשהגענו לעולם ולאט לאט בבגרותנו רובנו זנחנו אותה,

הפכנו להיות קשיחים (ליטרלי).

כדי לפגוש את "האני הגבוה שלי", נהיה חייבים להכיר ולסלוח ולקבל לכל החלקים הנמוכים שבי.

שלב שני - הרפיה

אז הבנו שהיאחזות היא שורש הפחד -

לא ניתן לצמוח ממנו.

נוכל לראות זאת למשל אצל זוגות, שכל אחד בהיאחזות אל ה SAY שלו מבלי יכולת להיות בקבלה

אל מה שצד השני אומר\ת.

נוכל לראות זאת בשיחות בין אנשים בעלי דת שונה או אפילו תזונה שונה.

אנשים נאחזים במשהו כל הזמן, כי הם מפחדים לשחרר אותו ולגלות מי הם בלעדיו.

מי את בלי הדברים שאת נאחזת בהם בחייך?

שם נמצא החופש שלך, במקום בו נסכים לוותר על הפחדים.

ממה את מפחדת?

כתבי לעצמך מכתב, ויום למחרת התבונני בו, קראי אותו כאילו חברה כתבה אותו, מה היית מייעצת לה?

כשאת מסכימה להרפות - את עושה שלום בתוכך, את מראה לעצמך שאת לא נלחמת על דבר, אין צורך להילחם יותר, אנחנו רוצות אנרגיה של זימון, לא מלחמה. ברגע שתסכימי להרפות, את תראי שהיקום איתך שולח לך את כל העזרה שאת צריכה, כי אנחנו אף פעם לא לבד שיש לנו את עצמנו.

שלב שלישי - קבלה

קבלה מאפשרת הודיה, ותחושה מידית של שפע - וזו הדלת לזימון עוד שפע בחיים שלנו.

התחילי לתרגל הודיה כל יום.

בואו נתרגל רגע -

כשאנחנו בהיאחזות לרעיון שהבית צריך להיות כל הזמן נקי ומסודר וזה עולה לנו בכעסים לבני הבית -

אנחנו בהיאחזות במחשבה "שצריך"....

החליפי את המחשבה ש"צריך" במחשבה של קבלה והודיה:

- " תודה שיש לי בית עם בלאגן וחיים, אני אוהבת את בני הבית שבחרתי לי למשפחה וביחד נארגן ונסדר לנו את המרחב שיהיה לנו נעים לחיות בו ביחד" - מתוך שיחה פנימית כזאת כבר יותר קל לנקות את הבית נכון?

"אני מודה על הזכות שיש לי בית וקורת גג, בית מלא חיים, יש לי מים, יש לי חשמל, יש לי כל מה שאני צריכה בבית שלי, אני חיה בשפע אדיר, אני מבורכת ואני שמחה לסדר ולנקות את המקדש שלי כדי שיהיה נעים להיות בו."

"אני מייצרת לי זמן איכות עם המשפחה של סדר וארגון מתוך חוויה שיתופית ומלכדת או לוקחת לי כמה שעות עם מוסיקה או פודקאסט טוב לעשות מה שצריך בבית כי כשנקי ומסודר - נעים לי יותר עם עצמי."

אותו דבר עם אכילה " אני צריכה להפסיק לאכול את זה ואת זה...." יש פה הרבה סבל

החליפי ב - לקחת נשימה, מה בא לי לאכול היום שיעשה לי ממש טוב בגוף?

מה הגוף שלי צריך שאתן לו?

בחרי לאכול בהקשבה מלאה לגוף, בחרי לאכול ומדיי פעם לעצום עיניים להרגיש כמה את ברת מזל לאכול את המזון הזה, כמה את ברת מזל ללעוס עם שיניים בריאות, לטעום דרך הלשון, לבלוע ולקבל את כל מה שהגוף שלך זקוק לו דרך המזון הזה. דבר אינו מובן מאליו.

בחרי לעשות שלום עם עצמך בתוכך בכל אתגר שמתקיים בחייך, כי בשביל זה הוא הגיע לחייך.

שלב רביעי ואחרון - צמיחה ופריחה

אדמה מזינה היא אדמה פורייה - מאפשרת צמיחה מרבית. גם אם לא קיבלנו אותה בעברנו,

 עכשיו זה התפקיד שלנו להשקות את אדמתנו, להזין אותה, להעניק לעצמנו חום ואור - מחשבות, מעשים, בחירות ופעולות.

אחרי התבוננות, קבלה והרפיה, מגיעה תורתה של הצמיחה - התהליך הכי טבעי בטבע שמתרחש כשקיימים תנאים מיטיבים.

הצמיחה היא "הפירות" של שלושת השלבים - התבוננות, הרפיה, וקבלה שבעזרתם בנינו בתוכנו את היסודות החדשים אל עבר האני שאני רוצה - "האני הגבוה".

המוח שלי התנגד במשך שנים למידע הזה, לא הייתה בי טיפה של אמונה, במשך שנים העדפתי לשבת מול הטלוויזיה שעות ושנים - הדחקה היא סממן של פחד והיאחזות במשהו.

אנחנו מחזיקים פחדים בכל מיני הקשרים בחיינו, ובמחשבות שלנו אנחנו מפרשים לעצמנו -

לולא הם יהיו לא נוכל לחיות.

האומנם?

היאחזות מחזיקה אותנו חזק בקולו של הפחד במקום קבוע, שלא מאפשר לנו לממש את הלב שלנו.

היא נשמעת ככה:

" זה לא בטוח לך"

"את לא יכולה"

"את לא תצליחי"

"זה לא בשבילך"

"זה קשה מדיי"

היאחזות מונעת מאיתנו להגשים חלומות, או בכלל לפני חלומות - לשמוע את צו הלב.

אנשים מחזיקים עבודות כל חייהם במחשבה שזה כל מה שהם "צריכים ויכולים"

מתוך הפחד שלא יצליחו אחרת - מוד הישרדותי זוכרת?.

אנשים ניזונים מהרגלי תזונה שמתבססים על שפת הפחד כדי להרגיש "מלאים",

יום אחרי יום אחרי יום, ואין להם מושג בכלל מהי תחושה אמתית של "להיות מלאה".

אנשים מעשנים כי הם כבר שכחו את החלומות שלהם, שכחו את הקשר לגוף שלהם,

ללב שלהם, הם נתלים בחפצים שמבטאים פחד משתלט בדמות "עזרים" פוגעניים".

התמכרות והדחקה הם העוזרים האישיים של היאחזות במחשבה.

היאחזות מייצרת תקיעות.

אנחנו רוצות חופש

כל דבר שמקבע אותנו במחשבה

מביא לנו אובססיה

תקיעות

תלות

התמכרות

מעכב אותנו מלפגוש את עצמנו.

שאילת שאלות גורמת לנו להתבונן בעצמנו.

נשאל את עצמנו -

האם המזון שלי מייצר בי חופש או שאני כבולה להרגלי האכילה שלי?

האם הזוגיות שלי מייצרת לי חופש?

האם הגוף שלי מייצר לי חופש?

העבודה?

המחשבות?

הזמן הטוב ביותר הוא עכשיו, כי עכשיו אנחנו הכי צעירות שנהיה, זה הזמן לשתול את הזרעים!

סיום והקדשה:

אותי הטבע לימד להשתנות.

הטבע לימד אותי אהבה.

כשכל מה שהיה לי בבית ובתוכי זה ווליום חזק של צעקות, אלימות, מניפולציות , כעסים, מחסור עמוק באהבה עצמית, יצאתי החוצה, ופגשתי חתול שלימד אותי מהי אהבה, כמה שקט יש בה, כמה הרפיה יש באהבה אמיתית. למזלי ההורים שלי תמיד אהבו חיות מחמד ותמיד היה לי בבית חתול או כלב שהיו המלאכים המושיעים שלי, עד היום אני נעזרת בבעלי חיים לריפוי הלב - יש בהם כוח אהבה טהור שאי אפשר להתעלם ממנו.

בימים שלא יכולתי לחזור הביתה והייתי שעות בחוץ, מפחדת לדבר עם אנשים, הייתי הולכת למקומות ריקים מאדם ורק בוהה בשמיים, מהם למדתי מהו כוחו של שינוי, וכמה אפשרי בכל רגע שינוי אדיר להתרחש בחיים של כל אדם, כמו שמיים שמתחלפים תוך רגע, הטבע כולו מתקיים גם בי.

התבוננתי על עצים ויכולתי להרגיש את האנרגיה הצומחת בהם, העוצמתית, הבטוחה, את השפע.

ואם בהם זה קיים, למה שלא גם בי?

הטבע כולו מתקיים בתוכי.

את הפוסט הזה אני רוצה להקדיש לאבא שלי, ארנון, שהתאבד ב 31.5.1998 ביום שישי בלילה

לפני 26 שנה.

במכתב הפרידה שלו הוא כתב בכתב מטושטש כמה שורות מהשיר שצירפתי כאן.

תלחצו פליי ותמשיכו לקרוא.

השיר האחרון

כדי להביא אדם להתאבדות לא צריך להיות גאון כדי להבין שאין לו אדמה פורייה או מזינה, שהוא בהיאחזות מוחלטת בפחדים, בציפיות, באבדון.

אבא, הנחלת בי שנאה עצמית מתוך השנאה של עצמך, כמובן שלא בכוונה, זה נעשה באי ידיעה והיאחזות לאדם שחשבת שאתה, זה מאוד קשה לגלות את החופש שלנו להיות מי שנועדנו כשאנחנו כבולים באינסוף קולות חיצוניים שהשתרשו בתוכנו, הרעילו אותנו, ואנחנו נאחזנו במחשבה שזה "האופי שלי"\ "מי שאני" \ "ככה נולדתי" - איזה שטויות!!!

אני מקדישה את הפרק הזה לאבא שלי שתמיד יהיה חלק ממני, אבל לא החלק שהוא זרע בי.

הזרעים האלה שספגתי בילדותי עברו אפי גנטיקה ביוזמתי - תיקון זרעים רעילים לזרעים מונבטים באהבה, ששתולים חזק ועמוק בי ללא יכולת עקירה, ואותם אני מעבירה ממני הלאה, מייצרת דורות חדשים של פריחה חדשה, של אפשרויות חדשות, של צמיחה.

הציניות, השנאה העצמית, ההיאחזות במחשבה מגבילה, מקטינה, ההתנגדות לשינויים, הבושה -

את כולם קברתי איתך באדמה וזרעתי בי במקומם זרעי אהבה עצמית אינסופית גדולה.

31.5.24 היום לפני 26 שנה לקחת את החיים של עצמך, היית בן 37, אני מתקרבת לגילך, אם רק יכולתי לשתף אותך במה שאני יודעת היום, היית צוחק עליי בציניות וחושב שאני מופרעת, שאני רוחניקית או שלקחתי איזה פטריה, אבל זה בסדר כי היום אני יודעת

שאדם יכול לראות רק עד העומק שהוא רואה בתוך עצמו, ואתה ראית בעצמך, את החיים בהמון כאב, סבל ושנאה. שום דבר לא היה בסדר אצלך, אז מצאת פתרון, תכננת אותו לכל פרט, כתבת מכתב,

אפילו ציטטת שיר של בועז שערבי, כתבת "מסתבר שבועז טעה שאמר שהיום כבר לא מתים מאהבה",

אתה טעית אבא,

אהבה אינה הורגת, - זו אינה אהבה.

אולי אם היית נשאר בחיים לא היה מתאפשר לי להראות לך אחרת, כנראה שהכל קורה מסיבה.

אני אראה לך בעודי חיה את חיי מהי אהבה.

אני משנה את הדנא שלי, את הדור הבא שיצא ממני, אני בונה את עצמי מחדש, עוקרת את הישן ושותלת את החדש, הבריא!

אני מרפאה את מה שלא יכולת לרפא בעצמך.

אני מצטערת וסולחת לך שלא הצלחת לעשות זאת בעצמך.

תמיד תחיה בליבי, אזכור את הטוב, אניח לרע, אין בי כעס או שנאה אלייך יותר.

אני אוהבת אותך, אני מודה לך, אני סולחת לך אבא.

אני יודעת שלא ידעת יותר טוב מזה,

אבל אני יודעת היום, וכך אברא את חיי, את הדור הבא, בריפוי, תיקון וזריעה שעשויה רק מאהבה טובה.

איתי בליבי תמיד,

הילדה הקטנה שלך, אלה.

כרגיל, מוזמנת לכתוב לי אם אהבת, או כל דבר אחר, וניפגש בפרק הבא.

בפרק הבא - אלה מתמודדת עם ההיריון , האם היא תצליח לעבור את ההריון והלידה לבדה?

האם בן ואלה מתאחדים לקראת הלידה או שאלה תלד לבדה?

ומי הבחורה שהייתה עם בן, שאלה מתעמתת איתה אחרי הלידה ולמה?

כל זה ועוד הרבה בפרק הבא.

לפרק הבא - פרק 6 "ואז הגיעה ג'ון"

כל הזכויות שמורות לכותבת הבלוג.