חלק ב' פרק 3 - פוליאמורה, קשר פתוח או מיניות רעילה ?

זמן קריאה בממוצע: 60 דקות. מומלץ לקרוא דרך מחשב. קריאה מהנה !

המוח שלי סירב להאמין בהתחלה שדווקא עכשיו בן יגיע בלילה במיוחד לדירה שלי,

"איך זה יכול לקרות?"

המוח שלי התחיל בלופ -

"איך יכול להיות שהוא נזכר בי דווקא עכשיו?

מה הוא רצה כשהוא הגיע אלי לדירה ?

מה הוא רצה להגיד לי?

למה דווקא עכשיו כשאני אשכרה עושה משהו סוף סוף כדי לשחרר אותו ?"

הייתי מלאת מחשבות ומבולבלת מאוד בנסיעה הזאת,

שוב פרץ של הורמונים עוצמתיים שוטף את גופי באדרנלין שרק בן היה גורם לי בגוף (או במילים אחרות הטראומה שולטת במנגנונים המוחיים שלנו משחררת כמויות גדולות של דופמין, בגלל זה היא כל כך ממכרת).

לא עבר הרבה זמן ונכנסה ממנו הודעה -

"אני עדיין אוהב אותך ולא מרגיש שלם עם איך שהדברים נגמרו בינינו".

רציתי למות ולחיות מחדש באותו הרגע.

מצד אחד חלמתי כל יום מאז הפרידה שהוא יתקשר ויגיד לי את זה, שיגיד לי שאני האישה של חייו,

ואנחנו לוקחים את הקשר הזה בארבע ידיים והולכים לפתור את הכאב העמוק הזה שקיים בנו ולהצליח בזוגיות הזאת הפעם ובלה בלה בלה. חלמתי על זה כל יום, כל שעה.

מצד שני, בכל שעה שבה עולה לי המחשבה שהוא יחזור אלי, אני מכריחה את עצמי להקריא למיינד שלי בקול את ההודעה שכתב לי כשנפרד ממני, כדי לוודא שזה ברור למיינד שלי הפעם שזה נגמר, ואין שום סיכוי שאני זו שיוצרת איתו קשר שוב.

הוא היה ברור הפעם, ביקשתי ממנו שאם זה מה שהוא רוצה באמת שיעשה את זה חד וברור,

והוא בחר ועשה, ואני מפנימה את המילים שכתב לי בכל יום שעובר, מתכנת את המיינד מחדש מדקה לדקה.

הקלפים נטרפו מחדש.

באותו לילה החלטתי להישאר לישון אצל אדון אופנוען, למרות שכל תא בגופי רצה לרוץ ברגל מירושלים לתל אביב היישר לזרועותיו המוכרות של בן, קיוויתי שלא אשפוך את עצמי לחלוטין עליו הפעם,

רציתי לבדוק במחשבה יותר צלולה, מתונה, הגיונית, האם הפעם זה יהיה אחרת, לכן החלטתי לבלות עוד לילה אחד עם אדון אופנוען.

עוד לילה שבו אני לא קשובה לגופי בכלל, עוד לילה שאני מנותקת ועושה מה שהוא רוצה, עוד לילה שכואב לי ואני לא נהנת אבל עושה קולות שכן, עוד לילה שאני משחקת אותה מישהי שאני לא, עוד לילה שאני בוגדת בעצמי ובהבטחה שהבטחתי לעצמי כשהתפרצה לי האנדומטריוזיס אחרי שהייתי עם בנדה.

בבוקר אדון אופנוען החזיר אותי הביתה והמוח שלי רק חיכה להיפגש עם בן.

איפה הלכה מחשבה צלולה, מתונה והגיונית אתן שואלות ובצדק ?

פעולה ותגמול -

המוח מושך אותנו לפעולות מתגמלות תמיד באוטומט, אבל מי אמר שהאוטומט טוב לנו?

הרבה פעמים האוטומט שלנו הוא רעיל עבורנו למעשה, אבל במוח הפעולה תתפרש כתגמול בגלל מחשבות מעוותות שמשחררת הורמונים ממכרים וכמובן אי יכולת לראות את עצמנו כפי שאנחנו באמת.

אדון אופנוען כבר קבע לנו דייט נוסף ותוכנית אומנותית גדושה בפעילויות מרגשות, אלה דברים שבן כבר לא עשה בקשר שלנו, כבר לא יזם, כבר לא השקיע, ההתרגשות שמישהו עשה זאת עבורי הלהיבה אותי. בשורש זו החוויה שהייתה לי חסרה עם עצמי, לחוות את התחושה שמשקיעים בי, שמעניקים לי, שאני ראויה.

כל תחושה שנרצה מהבן זוג\בת זוג שלנו מתחילה בתוכנו.

האם אני מעניקה לעצמי את מה שאני מבקשת מהאחרים?

הוא הוריד אותי ליד הבית, נפרדנו לשלום, קבעתי איתו דייט שלישי אבל לא בלב שלם,

והרגליים שלי הריצו אותי הכי מהר שאי פעם רצתי היישר לדירה שלי וחייגתי לבן כשהלב שלי דופק בחוזקה, זיעה בכפות ידיי, והבטן שלי כואבת מהתרגשות.

דיברנו בטלפון, ניסיתי להיות קול, המיינד שלי מיד לקח פיקוד, הזמנתי אותו אליי וכמו נרקומנית רק חיכיתי שיגיע כמו כלב שמחכה לבעלים שלו ליד הדלת. כזאת פתאטית.

ככה הסתבכתי עם שני בחורים, באחד מהם אני מאוהבת חסרת תקנה,

ובשני אני רואה פוטנציאל לקשר בוגר שהשתוקקתי שיהיה לי עם הראשון.

פוטנציאל זה בולשיט.

פוטנציאל שלא מביא פעולות במציאות - שווה לתחת.

בן הגיע אליי, הכנתי לנו ארוחה מושקעת, והאוקסיטוצין שטף אותי בכמויות של התרגשות.

כל התוכניות שלי לבדוק בהגיון, במתינות, אם הפעם זה רעיון טוב שנחזור ולשקול את הדברים נעלמו

כלא היו ברגע שראיתי אותו, המוח שלי נמס, ההיגיון ברח.

היה לנו ערב מרטיט.

שוב אני בזרועות שלו, שוב אני עם הבולבול המוכר שלמדתי לאהוב מעבר לצורה,

וכל רגע איתו היה וואו.

הוא אמר לי את כל הדברים שחיכיתי לשמוע, הוא ליטף אותי כמו שרק הוא יודע,

כ"כ התגעגעתי אליו, לא חשבתי על אדון אופנוען איתו לרגע, הדבר היחידי שהבנתי על עצמי הוא שאני רוצה להיות עם בן, המקום שלי הוא איתו, זה היה לי ברור כמו בהתחלה.

לא הייתה התלבטות בכלל.

באותו ערב חזרתי לבן בפעם המי יודעת כמה..

הטראומה שלטה בי ובן היה הטריגר שלה.

לא יכולתי לראות את עצמי בנוכחותו, ולא יכולתי להתרחק ממנו כשהוא רצה בקרבתי. זה היה חזק ממני.

זה מה שגרם לנו להימשך אחד לשניה כל כך חזק מההתחלה מבלי שנבין למה.

מה שהפעיל ושלט בי חזק לאורך כל הקשר, התקיים גם בו, בין אם רצינו ובין אם לא.

לא הייתה לי משיכה אפילו לא קצת דומה עם אדון אופנוען. הקשר עם אדון אופנוען היה אחר, הקשר היה רגוע, חסר דרמות, חסר היאחזות, גם כשסיפרתי לו שהאקס שלי רוצה שנחזור הוא היה בצ'יל, אומנם התבאס כי רצה שנמשיך להכיר אבל לא הייתה שם דרמה או משיכה בלתי ניתנת לשליטה, וזה בדיוק מה שפחות משך אותי, זה לא היה עוצמתי מספיק עבורי, זה לא שירת את החוסר שהיה בי.

"מה דעתך על קשר פתוח?" זרקתי לבן שאנחנו עוד מכורבלים במיטה שלי,

וסיפרתי לו שהכרתי מישהו בזמן שלא היינו ביחד.

סיפרתי לו על אדון אופנוען אחרי שעשינו אהבה,

חשבתי לעצמי שזה יהיה זמן טוב יותר עבורי לשתף אותו מה עבר עליי בפרידה הזאת.

"עבורי" - עוד פעם נורה אדומה לאהבה אגואיסטית. הבחירה לתקשר אחרי סקס היא מניפולטיבית, שוב פעלתי מתוך "הישרדות" - רק רציתי לשמר אותו איתי, וידעתי שאחרי מגע יהיה לו יותר קל לבלוע את מה שידעתי עמוק בפנים שיהיה לו קשה לשמוע.

היום אני מבינה כמה השתמשתי בסקס ומגע כדי לעצב את בן כרצוני וגם רבים לפניו.

ידעתי שזה "כלי" שקל לי "לפסל" דרכו את היחס שלו אליי.

זה הולך להיות מאוד קשה מה שאני אגיד אבל ככה זה היה ואין לי ספק שאני לא היחידה שעשתה את זה, אולי היחידה שמדברת על זה -

ידעתי שכשאני מספקת סקס = "אני מחזיקה אותו ברצועה שלי" (בכאילו כמובן)

כלומר,

כשהוא מסופק מינית ממני הוא קרוב אליי וזה גורם לי להרגיש בטוחה יותר שהוא איתי = שאני בטוחה.

בדיוק כמו ההתניות שהצגתי בחלק א' על תפקידי מגדר שמגיעים מתוך יצר הישרדות.

חייבים להבין רגע משהו - מין הוא יצר הישרדותי.

מה זה אומר? הרבה אנשים מתבלבלים ומבינים מכך שמין זה יצר שבלעדיו נמות, כמו למשל אם נפסיק לאכול או לשתות מים - זה ממש לא נכון, אי אפשר כמובן למות בגלל אי קיום יחסי מין.

ההישרדות בהיבט הזה היא בהמשכיות שושלת - מין הוא יצר הישרדותי בכדי לדאוג שהחיים ממשיכים אחרינו, ולכן הוא טבוע בנו ובכל ממלכת החיות כיצר הישרדותי שקיים במוח של כל בעלי החיים.

הרבה אנשים התרגלו לקיים סקס מתוך יצר הישרדותי ששלט בהם, כמוני למשל - קיימתי מין כדי להרגיש בטוחה שיישארו איתי - זה הרבה יותר קדום ממני היצר הזה, זה עובר מאישה לילדה בשחלות הידיעה הזאת, זה דורות רבים רבים אחורה שלמדו להשתמש במין לא רק לרבייה אלא כדי "לשמור על חייהם", -

"אם הגבר הזה יישאר איתי אהיה בטוחה" - כי פעם נשים אשכרה יכלו להיהרג אם לא היו מדברות יפה לגבר שלהן או לא שוכבות איתו או אפילו נלקחות ע"י גבר אחר, זה היה הישרדותי לספק את הגבר, הגבר היה ההגנה היחידה שהייתה לאישה, ממש כמו שהאריה מגן על הלביאות שלו, הן זקוקות לו, זה הישרדותי.

אצל גברים הפורקן מקיים יצר הישרדותי של פיזור הזרע שמבטא כוח ושליטה, כשאישה מתמסרת לגבר - הוא רוצה להגן עליה, כמו שאריה נאמן ללהקת לביאות שלו, אנחנו הגענו מהטבע, בואו נזכור זאת.

באספקט העמוק, הפורקן משחרר מהגברים טסטוסטרון מהמערכת הדחוסה שלהם - מה שמקל על ההרגשה שלהם מיד כשהם לא יודעים להביא לביטוי רגשות ולב כאחד, פורקן תהיה הדרך לתחושת הקלה, אבל היא תהיה זמנית בלבד,

פלסטר ותו לא.

כמה מכם משתמשים באוננות ובסקס כדי לא לשבת עם הרגשות שלכם?

אני השתמשתי בסקס בחיי ברגעים שבהם לא היה לי "נשק אחר", בין אם רציתי מין או לא,

פשוט שלפתי את הקלף הסקס ותמיד הגיבו לי בחיוב.

המחיר של החוסר כנות הזאת שבאה לחפות על זה שבתכלס פחדתי לחוות נטישה ממנו מפשוט להיות מי שאני, פעלתי מתוך פחד.

בכל פעם שנפעל מתוך הישרדות ייפגעו אנשים שנאהב, ללא ספק, אבל מי שהכי ייפגע הוא אנחנו, למדתי את זה בדרך הקשה.

ככה החלטתי שזה זמן טוב להטיל את הפצצה,

"מה דעתך על קשר פתוח?"

בן הסתכל עליי במבט חשדן ולא בוטח,

והוא מיד שאל אותי מה עשיתי עם אדון אופנוען ואם אני רוצה להמשיך עם אדון אופנוען את הקשר,

והאם זו הסיבה שאני מציעה מלכתחילה קשר פתוח, כי אני רוצה להמשיך להיפגש עם שניהם במקביל?

לא יכולתי לספר לו ששכבתי עם אדון אופנוען, המילים לא יצאו לי מהפה מהפחד שזה יהיה לו קשה לשמוע ועד שקיבלתי אותו בחזרה הוא שוב יילך, לא יכולתי להתמודד עוד פעם אחת עם הנטישה הזאת, שתקתי.

"עדיף שהוא לא יידע, מה זה משנה אם שכבתי איתו או עשינו דברים אחרים?" חשבתי לעצמי,

 ידעתי שלבן זה כן יישנה אז הסתרתי ממנו את זה. דגל אדום.

סיפרתי לו שיצאנו כמה פעמים, ושאני חושבת שזה יעשה לו טוב להכיר מישהי כמו שאני עשיתי עם אדון אופנוען כי קיבלתי פרספקטיבה חדשה על הקשר שלנו, ההתנסות הבהירה לי כמה אני רוצה את הקשר איתו, ובגלל שהיינו כבר תקופה עם הפינג פונג הזה, חשבתי לעצמי שאולי ברגע שהוא יחווה כזה דבר נוכל להיות בטוחים האם הקשר הזה מתאים לשנינו או לא, כבר הייתי עייפה מהאפס והדאונס,

רציתי באמת לדעת אם הוא באמת מוכן ורוצה להיות איתי בכל גווני האור, וגם בחושך,

מה שלא הבנתי היה שזו אני שלא מוכנה עדיין להיות איתי בכל גווני האור והחושך.

חשבתי באותו הזמן שקצת קנאה תעשה לקשר שלנו טוב.

אז אמרתי לו,

" אולי נבדוק את זה ? אולי ננסה קשר פתוח?

ככה תדע אם אתה באמת רוצה אותי ואת הקשר הזה כמו שקרה לי או אולי תכיר אחרת ותבין משהו אחר."

היה לבן מבט מבולבל והוא המשיך לחשוד בי שאני פשוט רוצה להמשיך להיפגש עם אדון אופנוען ולקיים את הקשר במקביל, הוא לא הבין כמה לא משמעותי הקשר הזה היה עבורי , זה היה פלסטר עבורי שתלשתי בשנייה שבן חזר לחיי.

להיפרד מאדון אופנוען היה לי קל.

משם נאחזתי בעובדה שבחרתי בבן בכזו קלות על פני אדון אופנוען יישפר את הקשר שלנו,

אבל נחשו מה ?

הקשר רק הדרדר.

אנחנו ממשיכים לריב וכל ריב מעמיק את הפגיעה אחד בשניה, אנחנו ממשיכים לדבר מתוך פצעים וטראומות אחד אל השניה, והמיניות הולכת ופוחתת כי יותר ויותר כאב לי האנדומטריוזיס וגם ככל שהקשר התקשורתי שלנו לא משתפר החשק שלי אליו הולך ונעלם.

סקס לא מבטא רק "צרכי הגוף" אצל בני אדם.

מיניות היא גם ביטוי גופני לרגשות שאנחנו קוברים.

אנשים חושבים שסקס זה חרמנות והיא פיזיולוגית ותו לא,

אבל בפועל מתחת לתחושה שמתעוררת בגוף

קיים גוף רגש ורבים מאיתנו מתעלמים ממנו.

העבודה של הזכר היא לחבר את הגוף שלו לרגש- ללב שלו בתוך המיניות.

העבודה של הנקבה היא להצליח להתחבר יותר לגוף ולהישאר בתחושה הפיזית בזמן המיניות.

אתן מבינות עכשיו למה זה כזה מאתגר ומפתח להצליח לאורך זמן במערכת יחסים זוגית?

לא מספיק שאנחנו לומדות את עצמנו, ואת ההקשבה לצרכים ולרגשות שלנו - בזוגיות טובה עלינו למצוא אדם שעושה את אותה עבודה בעצמו ומתוך העבודה העצמית של כל אחד מאיתנו -

מתאפשרת צמיחה זוגית, מינית, רגשית, וכו'.

רוב הזוגות לא עושים עבודה לא בנפרד ולא ביחד, והזוגיות שלהם מתפוררת עם הזמן ועם כוח החיים, אפשר לראות את זה על הפנים שלהם, על הגוף שלהם, על הבריאות שלהם, והכי עצוב, אפשר לראות זאת על הילדים שלהם.

המפתח למיניות טובה אצל רוב הנשים הוא בלב שלהן ובתחושה שירגישו מחוברות אל עצמן ואל הפרטנר.

אם אישה לא רוצה מיניות עם הפרטנר שלה - הטיפ הכי טוב שיש לי לתת לגברים זה להעמיק את הנתינה הרגשית של הגבר באישה שלו, לתת לה זמן וחופש להעמיק את החשק והתיאבון המיני שלה, לפתח שיח פתוח ומשוחרר על כך ומתוך השקעה רגשית באהובתו, המיניות תטען מחדש, כי הרי מיניות היא חוויה שמגיעה מתוך הצורך שלנו לחיבור. אם אישה לא מרגישה מספיק מחוברת לעצמה או לבן זוגה זה רק הגיוני שהחשק והרצון שלה ירדו, זה טבעי כי כאמור המנוע של חשק מיני בריא, מאוזן ומרפא הוא ביחסים הרגשיים שלנו עם גופנו, וכמובן שעם הפרטנר.ית שלנו.

טיפ ששווה יותר מזהב עבור גברים שרוצים זוגיות עם מיניות בריאה - תשקיעו ברגשות של האישה שאתם אוהבים והיא בטבעיות וברצון (לא מתוך חילופי אינטרסים או צורך לספק) תשקיע בחיבור הגשמי שלכם בהקשבה לעצמה מתוך רצונה הטבעי להתקרב אליכם לפי הקצב שלה.

טיפ ששווה יותר מזהב לנשים (וגם לגברים) שרוצות מיניות בריאה - תשקיעי בעצמך.

המיניות שלנו היא סך הקשר שלנו עם הגוף שלנו - מה הכוונה? בדיוק כפי שבתוך זוגיות אנחנו מעניקות ומטפחות את הפרטנר, נשאל את עצמנו, האם אני מטפחת את הקשר עם גופי?

האם אני נאמנה לגופי?

האם אני קשובה לגופי?

האם יש לי קשר יומיומי עם גופי? זה יכול להתבטא בהרגלי אכילה, בהתאפקות מתן צרכים שמאוד נפוצה בקרב נשים, במחשבות לא מודעות שיש לי על הגוף שלי, בקשר המיני עם הגוף שלי וברגשות שזה מעלה לי, במודעות שלי בין המיניות לסייקל החודשי שלי, איך אני מרגישה ביחס לווסת שלי?

כל אלה הם אלמנטים שמשפיעים על המיניות שלנו.

אם אנחנו כל הזמן מספקות סקס "כי צריך" בתוך זוגיות - אנחנו לא נאמנות לגוף שלנו -

אז מה הפלא שהמיניות תדעך?

איך אפשר לצפות שנשים יהיו מיניות בגופן כשהקשר הכי מוזנח בחייהן הוא הקשר עם הגוף שלהן ?

אנחנו כמעט שנה ביחד וכבר כמעט ולא שוכבים.

אני משקיעה בעצמי בטיפולי דיקור ומבינה עם המטפלת שלי מה גורם לכאבים להתפרץ אצלי אחרי תקופה של תיעוד התקפי הכאב והמצבי רוח שמגיעים איתם - חוסר הנאמנות שלי לעצמי.

אני בוחרת לשתף את בן בתהליך הריפוי שלי ומתקשרת שאני צריכה אותו סבלני איתי כדי לרפא את הכאב הזה שאני לא יכולה יותר לסבול, "אני צריכה הפסקה מיחסי מין" - הצלחתי להגיד סוף סוף - חששתי כל כך לומר את זה אבל הרגשתי שאחרי שנה ביחד הוא יוכל להכיל את זה, קיוויתי, אבל הבנתי שאני לא יכולה להמשיך ככה יותר עם עצמי, המחיר היה גבוה מדיי.

הוא מאוד התבאס, רגשות של כעס, וחשדנות שוב עלו בו, עיניו הסתכלו עלי כאילו אני מסתירה משהו וזה רק תירוץ לא לשכב איתו, כאילו שאני אשמה, רבנו והתרחקנו, ניסיתי להדביק את הקשר במחוות אחרות אבל לא הצלחתי במיוחד, הקשר הלך והדרדר, החזקנו אותו בקושי.

כשאנחנו ננסה לטפל בעצמנו בזמן מערכת יחסים עם אדם לא מטופל, סבירות גבוהה שהוא לא יבין אותנו. תקשורת שרוצה לדבר אמת תהיה מאיימת עבורו.

בשנה הזאת עברנו כ"כ הרבה, הרבה יותר ממה שאוכל לספר כאן, כל אחד עבר שינויים לא פשוטים בחייו.

מתחילת הקשר היינו על ספינה בים סוער מאוד שרק לפרקים קצרים יכולנו לשוט בבטחה ללא חשש שניבלע בים. התקופות הקשות שבהם קשר אמור להימדד אצלנו קרעו את הספינה לשתיים, אנחנו לא מצליחים לשוט יותר משבוע רצוף בגלים שקטים.

יום אחד, אנחנו שוכבים במיטה שלו ומדברים על כמה אנשים שכבנו בחיינו.

אני מתחילה לספור לעצמי עם שמות, אין כזה הרבה יחסית אז אני זוכרת את כולם.

"אורי, כפיר, קובי, יובל, יוגב, שחר, בנדה, יפתח, בן, ענבר, ו.. אדון אופנוען.. 11 סה"כ!"

בן מסתכל עליי במבט של

"מה אמרת עכשיו?"

"אמרת לי שלא שכבת עם אדון אפונוען"

גימגמתי, צחקתי, ואמרתי " מה זה חשוב לך אם הוא עשה לי ביד עם האצבעות שלו או עם הבולבול שלו?,

מה זה חשוב לך מה עשינו? הייתי איתו ואתה ידעת את זה."

בן הגיב בכעס, הוא הרגיש ששיקרתי לו,

וזה נכון, שיקרתי לו, לא סיפרתי לו את זה בכוונה מתוך פחד, חשבתי שעכשיו במרחק הזמן מהסיטואציה זה לא יהיה ביג דיל עבורו, אבל זה ישב על בן והחשדנות בו גדלה. שוב, רבנו.

עובר לו חודש בערך שאנחנו לא שוכבים בכלל, אנחנו כבר עייפים מלהתעקש על הקשר הזה,

אני מאוד מסורה לריפוי שלי וזה עולה לי במרחק בינינו - דגל אדום - איך תדעי שאת בזוגיות רעילה ? זוגיות מאוזנת וטובה תומכת בריפוי תמיד.

זוכרות החלפת ספקים\אינטרסים ?

הקשר שלנו דועך ואני כבר לא יודעת מה לעשות.

באחד הריבים הוא מספר לי שלפני שבוע ישב בחצר של העסק שלו, ובחורה חמודה ניגשה אליו והתחילה איתו, נתנה לו פתק עם מספר הטלפון שלה, הם דיברו קצת והוא שמר את המספר שנתנה לו.

הסיפור הזה מוכר לכן ?

מריחות כאן נקמה ?

שאלתי אותו,

"למה שמרת את המספר שלה? אתה רוצה להיות איתה?"

והוא אמר לי שכן, שחסר לו מגע מיני, ושהוא מרגיש רצון להיות עם אחרות ושזה בכלל היה רעיון שלי מלפני חצי שנה בזמנו שהייתי עם אדון אופנוען, לפתוח את הקשר.

נעלבתי, כי הבנתי שאני כבר לא מוגנת עכשיו כשאין לי מה "להציע" לו, הרגשתי קנאה ופחד ותחושת בגידה. בגידה באמון שלו ובגידה של גופי בי שלא מאפשר לי להתמסר לחבר שלי.

הגבתי בכעס  -

"מעולה תעשה מה שאתה רוצה תזיין אותה מצידי."

- אי אפשר לדבר בתוך הישרדות, זוכרות? בטח לא שיחה כל כך עדינה ושברירית כזאת, בזוגיות טובה מדברים כשהדברים נרגעים, לא מתוך הישרדות, שום דבר טוב לא יכול לצמוח מזה.

הטראומה תמיד מגיבה, בום - היא יורה ללא מחשבה,

הריפוי ייבקש סבלנות ותקשורת מקרבת כי הוא תמיד יודע שרק ביחד, ולא אחד נגד השניה

אפשר למצוא פתרון לכל דבר.

אנחנו מסיימים את השיחה בריב, ועולה בי שוב השאלה - האם אני יכולה לעמוד בקשר פתוח איתו עכשיו?

הלכתי הביתה מעורערת לחשוב על זה באמת, מצד אחד אני לא רוצה להפסיד אותו,

מצד שני אני רוצה להיות קשובה לגוף שלי ואני צריכה הפסקה מחדירה כדי לאפשר לגופי ריפוי ולגלות למה הוא מגיב ככה כל פעם, אני סובלת מכאבי תופת בשלב הזה. אני חסרת אונים.

ככל שאני חושבת על זה יותר ויותר אני נפתחת לרעיון שאם זה רק סקס מבחינתו ולא מדובר בפוליאמורה, סה"כ סקס כמו שלי היה עם אדון אופנוען לפני חצי שנה, אז אולי זה לא כזה ביג דיל ושאני אעמוד בזה,

הרי אני חזרתי לבן ברגע בלי התלבטות, אבל...

מי יודע אם הוא לא ייתאהב פתאום בבחורה הזאת? זאת הייתה מחשבה מפחידה ברמות בשבילי.

זה שאני חזרתי אליו מהר מאוד אחרי שהתנסתי עם אחר , לא אומר שזה יקרה גם לו.

האמת הייתה שממש לא הייתי בטוחה שהוא ירצה אותי בכלל אחרי שיהיה עם אחרות.

חששתי שאולי הוא ייראה ש"קל" לו יותר עם בחורות "רגילות", בחורות שאין להן אנדומטריוזיס,

ויש להן חשק מיני "כל הזמן", ובלי רצון להתפתח כל הזמן ולהעמיק ולדבר ולרפא...

חששתי שהוא יימצא משהו "קל יותר ממני" ויעזוב אותי, ושוב אחווה נטישה, פתאום כשזה הגיע ממנו וזה ממש כבר מולי, זה טירגר אותי בטירוף.

פוליאמורה - זה קיום מערכות יחסים מרובות שמתקיימות במקביל מתוך האמונה שבן זוג\בת זוג יחיד\ה אינו יכולים למלא את כל הצרכים של הפרטנר.ית ולכן מתקיים ריבוי מערכות זוגיות.

אני ידעתי על עצמי שאינני מסוגלת להתאהב שני גברים במקביל, ידעתי את זה על עצמי, אבל לא הייתי בטוחה בזה לגבי בן.

הידעתן?!

לפי ביולוגיה בני אדם הם לא מין מונוגמי,

ניתן לראות זאת אצל שימפנזות שחולקות מעל ל97 אחוז מהדנא שלנו.

בממלכת החיות רק 12 מינים מתוך 8 מיליון נשארים ביחד כל חייהם.

הטבע עשה זאת בחוכמתו בכדי לשרוד, בכדי להפיץ כמה שיותר זרעים ולהתרבות כמה שיותר -

או אם תרצו דוגמה מעולם העסקים - ככל שיהיו יותר "מקורות הכנסה" סיכויים טובים יותר לשפע, נכון?

לפי מחקרים 20% מהאנשים הם לא מונוגמיים בטבע שלהם,

הם זקוקים לדופמין, טסטוסטרון – בכל גווני חייהם.

אלה שכן מונוגמיים יאבדו תשוקה בין 6 שעות עד שנתיים בקשר מונוגמי.

כולנו היינו שם, תשוקה לא נשארת לעד.

מה שכן אפשר לשמר הם הדברים שאותם נבחר לטפח בתוכנו,

בין אם אנחנו למדנו שטוב לנו מערכות יחסים מונוגמיות או שלא.

כלומר, אפשר לייצר נתיבי חיים שופעים בטסטוסטרון ודופמין גם ללא ריבוי מערכות יחסים אם נבחר בכך, זה ממש כמו שאפשר לחיות ברווחה בריאותית מעולה מהצומח בעיקר אם נבחר בכך, זו בחירה שפתוחה לכולם, לא משנה מה הדנא שלנו.

אני מאמינה שחשוב עבורנו ללמוד את הטבע שלנו מתוך התבוננות ויחד איתו לבחור מה הכי מבטא את האדם שאני רוצה להיות?

האם מונוגמיה ? האם פוליאמורה? האם טבעונות? האם אומניבוריות?

הבלוג הזה שיצרתי הוא מרחב האמת של הלב שלי ולכן אני אשתף כאן שאינני יודעת אם זוגיות מונוגמית היא הדרך שלי בחיים האלה, מהסיבה שמעולם לא חוויתי זוגיות מעל ל3 שנים, ולכן אין לי מושג איך ואם אצליח לשמר זוגיות עד סוף ימיי, אבל בהחלט זו משימה שארצה לבדוק אותה עם האדם הראוי.

בעייני זוגיות היא מרחב מרפא כשהוא מתבסס על תקשורת אינטימית, כשיש שני אנשים שלמים שעושים את העבודה, כל אחד עם עצמו, ומביאים את הכלים האלה למרחב הזוגי, הם מסוגלים להחזיק מרחב גם כשאחד מהצדדים מתקשה לעשות זאת, וזה הופך לריקוד אינטימי וייחודי בין שניים, ובעייני זה קדוש יותר מכל קשר שיכול להתרחש בחיים. אני בהחלט מאחלת לעצמי את זה יום אחד.

סיכמנו שאני רוצה שיהיה לו חופש לעשות מה שהוא רוצה לעשות, קשר לא אמור להגביל אותנו מהרצון החופשי שלנו, אני באמת מאמינה בזה וזה המפתח הראשון לקשר בריא וטוב בעייני.

למרות שזה לא היה לי קל בלשון המעטה, ביקשתי שקיפות ושיתוף מלא שאוכל להמשיך להרגיש בטחון בתוך הצעד המפחיד הזה שאני חולקת את הגבר שאני אוהבת עם בחורה זרה ואין לי מושג מה הולך לקרות ביניהם או בינינו אחרי זה.

יום למחרת הוא לא ענה לי כל היום וכל הלילה, הבנתי מיד מה קרה, מצאתי את עצמי מתחרפנת מקנאה, כעס, דמיונות מה הוא עושה, ופחד שיעזוב אותי, עם רצון לעזוב אותו במקביל ושנאה לעצמי שהסכמתי לזה. כפתור הנטישה שלי מהבהב ומשתגע בתוכי.

הרגשתי תחושה של בגידה כי הוא אמר לי שהוא יהיה שקוף איתי וייספר לי, אבל מבחינתו כבר נתתי "הסכמה" לזה כשאמרתי לו בכעס בזמן הריב " תעשה מה שאתה רוצה, תזיין אותה מצידי", והוא מיד קפץ למים בלי דיבורים נוספים, אולי היה בו חלק שהרגיש שהוא צריך " להחזיר לי" על הרומן שהיה לי עם אדון אופנוען או על חוסר הכנות שלא סיפרתי לו בדיוק מה עשיתי איתו?

בנוסף לכל זה הוא הרגיש "במחסור" מיני כי אני הפסקתי "לספק את הסחורה" והוא מבחינתו הרגיש שזה מה שהוא צריך כרגע, מבחינתו בת הזוג היא אחראית לספק צרכים מיניים של הבן זוג שלה, זה מה שהוא למד כל חייו וזה מה שהוא חווה עם כל הבנות זוג שהיו לו לפניי.

זה תיכנות מחשבה שרבים מאתנו לוקים בו -

"בת זוג היא האחראית לסיפוק המיניות של הבן זוגה" או בגרסה נוספת -

"רוצה שהגבר שלך לא יבגוד? תספקי אותו מינית"

"לא חולקים אישה עם גברים נוספים"

"עין תחת עין" - כי הוא הרגיש מרומה שלא שיתפתי אותו בדיוק מה שעשיתי עם אדון אופנוען,

כל אלה הם מחשבות תת הכרתיות שלאו דווקא נהיה מודעים אליהם אבל דרך הפעולות והמעשים שלנו אפשר להבין ולזהות אותם, וגם אני החזקתי בהם.

באותו הלילה לא הצלחתי לעצום עיניים לדקה , מחשבות מייסרות אותי, אני לבד בדירה שלי ומבינה שהוא כרגע במיטה שלו עם אחרת, זאת התחושה הכי מטרגרת שיש.

מתוך חירפון של מחשבות התחלתי לעשות מה שאני תמיד עושה כשאני מאבדת שליטה וזה לכתוב לו את כל מה שעובר עליי בוואטספ, דגל אדום גדול מאוד

- וואטספ זה לא כלי לביטוי רגשות מורכבים - רגשות צריכים להידבר עם קול ועדיף גם עם הבעות פנים בכדי שנוכל לתקשר ולראות את הרגשות של האדם שמולנו - דרך כתיבה לא ניתן להביע רגשות מדוייקים לאיך שהם מרגישים בתוכנו, ולכן הצד השני אין לו כמעט סיכוי להבין ללא טונציה וללא הבעות פנים את הכותב וכמו שכבר אמרתי - אי אפשר לתקשר בתוך הישרדות. הישרדות יודעת רק להגיב,

היא לא יודעת לתקשר.

למחרת בבוקר הוא ענה לי, הוא אישר שהוא היה איתה, הם שכבו, זה קרה.

למרות שידעתי את זה הרגשתי את הסכין הזאת נכנסת לי בלב, הסכין הזאת שמבטאת את הבחור שאני אוהבת אומר לי במילים שהראש שלי מפרש

" את לא טובה (לי) בלי סקס, אין (לי) מה לעשות איתך, אני מעדיף אחרת"

הייתי כעוסה ולא רגועה וביקשתי שישתף אותי בכל הפרטים.

הוא סיפר שהיא הגיעה, הם עישנו וויד, והזדיינו, אחרי זה היא התלבשה והלכה הביתה,

זה עשה לו טוב, הוא אמר שהיה צריך את זה.

מבלי לגמרי עוד לעכל מצאתי את עצמי בתוך קשר פתוח.

ישבתי על הפסנתר כשכל שריר בגופי לא רגוע, והמילים בקעו ממני בניסיון נואש להרגיע את עצמי.

כמה לא ראיתי את עצמי, כמה הסכמתי להיות שקופה, כמה הסכמתי לא לראות את עצמי.

מוסיקה וכתיבה אינטואיטיבית תמיד עזרו לי לווסת את הרגשות שלי, תודה על מתנת הכתיבה והמוסיקה בחיי!. הקושי שלי תמיד היה הקול שלי, זה היה החולשה שלי - המקום שהכי לא אהבתי בעצמי, למדתי חמש שנים פיתוח קול ולמדתי מוסיקה אבל זה לא עזר לי כמו שקיוויתי בלהרגיש נוח עם הקול שלי,

מה שהכי עזר לי זה ההתפתחות האישית שעשיתי והתבגרות שלי שהביאה לי בשלות ובטחון להשמיע אותי גם כשזה לא מושלם.

פצעי ילדות נמשכים למה שהם מכירים - נמשכתי שוב ושוב למרות עשרות דגלים אדומים שחלפו על פניי-

כי התחושה "הבטוחה" שלי הייתה בתוך אי יציבות - ככה גדלתי - מצד אחד עשיתי הכל כדי לא לחוש נטישה , שיעזוב אותי, מצד שני, נטשתי את עצמי בכל יום שנשארתי איתו, נשלטת בכל פעולה ביידי תת הכרה שלי .

דומה נמשך לדומה גברותיי ורבותיי, אי אפשר להימנע מזה, הדרך היחידה להפסיק את מעגל הסבל הזה - הוא לקחת אחראיות, להשתנות, ולהפסיק את המעגל התגובתי הרעיל שהתמכרנו אליו.

ריפוי מתחיל בהתבוננות - מודעות

היכולת שלנו להסתכל על עצמנו ללא הזדהות

ואז עולים כעסים רבים שאנחנו אשמות "שעשיתי את זה לעצמי" -

ואז עולה חמלה, והיא חושפת את הילדה הפנימית שהפעילה אותי שוב ושוב במצבים לא סבירים מתוך הגנה עצמית שזה כל מה הילדה הקטנה והפצועה שבי הכירה, איך אפשר להאשים ילדה?

ואז מתגלה הסליחה. לקח לי כל כך הרבה זמן לסלוח לעצמי, אבל על זה עוד אכתוב בהמשך.

עכשיו כשאני בוגרת ולוקחת אחראיות אני שומעת את הילדה הקטנה שבתוכי מדברת,

ובמקום להזדהות איתה , אני חומלת אותה ולוקחת את ההגה של הספינה הזאת למקום מבטחים.

אני מלמדת את הילדה הזאת שבי דרך פעולות חדשות מתוך מודעות שאני בטוחה לעצמי,

שאני יכולה לסמוך על עצמי, ושאני אהובה בין אם עוזבים אותי או בין נשארים איתי,

בין אם אני מספקת מין או בין אם לא,

בין אם אני יפה היום או בין אם לא,

בין אם שכבתי עם 10 , 11 , 5, או 30 אנשים.

אהבה אינה תלויה בדבר מלבד בחיבור פנימי מלא לנשמה שלנו.

אם אתן נמשכות שוב ושוב לדברים שאינם טובים לכן, עצרו רגע לשאול , מה מושך אתכן שם ?

כתבו זאת, נהלו שיח עם המקום הזה, זה יכול להיות כל דבר, לא רק מערכת יחסים.

ייתכן שזה בכלל לא באמת אתן, אלא האוטומט הלא מודע שבכן, עצרו רגע להתבונן ולשאול.

בשבילי, הקשר הזה הגיע בזמן שבו חשבתי שסוף סוף קיבלתי "מה שמגיע לי, הדבר לו אני ראויה" -

כשבתוך תוכי כל הזמן לא הרגשתי ראויה בכלל אבל לא הייתי ערה לכך.

הפער בין מה שחשבתי שאני חושבת על עצמי ובין הפעולות שפעלתי בהן היה אדיר.

מצאתי את עצמי כל הזמן שוברת את הראש ומלאת אשמה בכל ריב בקשר, מנסה לפענח איך לתקן, להשלים, לשפר, לתקשר, לדבר, עבדתי בזה יום ולילה, זה היה חזק מכל דבר שהיה לי בחיי באותה תקופה - אובססיביות למישהו זה סימן מובהק לחוסר איזון.

במערכת יחסים מאוזנת אין מקום לאובססיה משום שאובססיה היא תוצאה של חוסר איזון.

נשים נוטות לחוות אובססיביות כשהן חוות בקשר ניתוק רגשי שבא לידיי ביטוי, בחוסר רצון להתחייב,

או פזילה לצדדים, ועוד..

זה תחושה של ילדה שרוצה שאבא שלה יהיה איתה אבל הוא עסוק, ולא משנה כמה היא מנדנדת לו שהיא רוצה אותו עכשיו, הוא לא מתפנה אליה אף פעם, אז היא מפתחת חוש של בלשית ומתחילה ללמוד אותו מכף רגל ועד ראש - הכל כדי לתפוס מעט מתשומת ליבו, הכל כדי שיראה אותה, שיהיה לו כיף איתה

כדי שיישאר איתה כמה שיותר - זה הישרדותי.

ככה את לומדת להכיר את הבן זוג שלך יותר טוב ממה שהוא אי פעם כנראה יכיר את עצמו, אבל את לא עוצרת שם, את מתעסקת בו יום ולילה, במקום להתעסק ב ע צ מ ך - תלית את התחושה שאת אהובה באדם הזה, והוא מחזיק אותך על כף ידו ומתלבט האם הוא רוצה בך או לא, כל פעם מחדש.

חשוב לי להגיד, הוא לא האשם בסיפור שלי, והסיפור הזה הוא לא עליו.

היום אני רואה שהוא ממש כמוני למד לפעול עם נשים באותה דרך כפי שחווה בילדותו מהוריו,

הוא נטוש בדיוק כמוני, רק שאינו ער לכך.

 הסיפור הזה הוא על לקיחת אחראיות על חיינו וניתוב הספינה שגדלנו בה אל עבר האופק

שנבחר במודע למרות ההורים שלהם נולדנו, למרות הקושי שעברנו,

אנו יכולות לבחור וללמוד מי אני רוצה להיות. זה אפשרי לכל אחת ואחד.

אבל זה יהיה מאוד קשה להשתנות לבד, כדי להפסיק התניה\הרגל כלשהו, עלינו ללמד חיווט מוחי מחדש,

אבל איך זה אפשרי אם אני בעצמי כל חיי פועלת מתוך נתיב קבוע שמוחי למד,

איך אוכל לנתב מחדש כשאני בכלל לא מודעת לנתיב הזה?

התשובה היא - לא ניתן. לא עושים את זה לבד.

כדי ללמוד חיווט מוחי חדש ולשנות מיינדסט שהתקבע אצלנו במשך עשרות שנים עלינו למצוא את האדם המקצועי עם הכלים המתאימים שיעזרו לנו ללמוד מחשבה תומכת ואוהבת בתוכי -

אם כל חיינו פעלנו בדרך שלא הביאה אותנו למקומות טובים, יהיה עלינו להבין שאנחנו חייבות לפעול בצורה שונה לחלוטין מאיך שפעלנו עד היום, וזה קריטי להבין, אם זה לא התקיים בי עד היום,

אל תסתמכו על זה שפתאום זה יקרה מעצמו - כי זה בדיוק מסוג המחשבות שיש לפחד שמנסה להיאחז במה שהוא מכיר, הפחד יעשה הכל רק כדי לא להשתנות.

קחו עזרה, זו הפעולה הראשונה לעבר חיים חדשים וטובים.

דצמבר 2018 - הריון ?!?

עברה שנה, אנחנו עדיין ביחד איכשהו, מחזיקים "על הקשקש", הייתי אמורה לטוס לטיול של חודש עם המשפחה שלי לארה"ב, הגענו למסקנה שהיות ואני טסה זה זמן טוב להפריד כוחות ולבדוק האם הקשר הזה נכון לשנינו, בן היה במצב נפשי מאוד נמוך בתקופה הזאת וראיתי כמה שהקשר לא עושה לו טוב, וכאב לי לראות אותו סובל, הסכמתי איתו שזה רעיון טוב להיפרד לתקופה הזאת וכשאחזור נדבר ונראה איך נרגיש -(איך הוא בעיקר ירגיש כי אני ידעתי איך אני מרגישה ומה אני רוצה בתכלס).

קבענו להיפגש בערב לפני הטיסה שלי למפגש אחרון לפני שאני טסה.

עשיתי את כל ההכנות שהנדרשות כדי להיות בטוב עם הגוף שלי כי רציתי להיות איתו בערב האחרון הזה, רציתי שיהיה לנו כיף, ידעתי שמיניות היא הדרך להתחבר אליו - זאת שפת התיגמול העיקרית שבה הוא מרגיש אהוב, רציתי לתת לו זכרון ממני לפני שאני טסה, בתקווה שהוא ייאחז בו בזמן שלא אהיה פה,

כן, שוב השתמשתי במיניות שלי בצורה מניפולטיבית, אבל האמת היא שבפעם ההיא גם רציתי עבורי אותו קרוב ( אם רק הייתי לומדת את הסייקל החודשי שלי הייתי מבינה למה אני רוצה אותו קרוב)

השקעתי בסט יפה של תחתונים וחזייה והגעתי אליו לדירה, הוא אירגן לנו ערב רומנטי, אורות מעומעמים אנחנו מתחילים בליטופים ופתאום שיחת טלפון -

אמא שלי על הקו

" לולי הכלבה נעלמה, השכן חטף אותה"

שנינו מאוד אוהבים את הכלבה הזאת, אז מיד ניתקנו את הטלפון ונסענו לבית של אמא שלי להבין מה קרה.

הסתבר שהיא בריב כבר תקופה עם שכן בבניין בגלל שהוא טען שכשהיא יורדת עם הכלבה לטיול, בדרך היא עוברת בחניון, ולטענתו הכלבה משתינה שם וזה מאוד מפריע לו. דווקא בערב הטיסה שלנו, כשהיא ירדה עם הכלבה דרך החניון כמו שהיא עושה תמיד, היא סובבה את המבט לכמה דקות והכלבה נעלמה, היא רק ראתה את הרכב שלו יוצא מהחניון במהירות, וכשפתחה את הטלפון הייתה הודעה ממנו -

"אמרתי לך, בפעם הבאה שהכלבה שלך תשתין בחניון היא תשלם על זה".

לא ידענו אם הוא לקח אותה אליו לדירה או זרק אותה איפשהוא אבל הבנו שהוא עשה לה משהו לא טוב. כבר היה מאוחר בלילה, אמא שלי מנסה להתקשר לשכן עשרות פעמים והוא לא עונה לה, היא מנסה לפנות למשטרה והם לא עושים דבר,

בלי לחשוב יותר מדיי, בן ישר נחלץ לעזרה.

השעה 2 בלילה, חודש דצמבר, קר ויורד מבול בחוץ, מדובר בכלבה קטנטנה במשקל שתיים וחצי קילו שלא תשרוד תנאי מזג אויר כאלה וכאמור אין לנו מושג איפה היא.

אני ובן מגיעים לבית של אמא שלי ומשם רצים לדירה של השכן,

בן דופק בברוטליות על הדלת של השכן וצועק באיומים

"תפתח את הדלת יא אפס איפה הכלבה? אנחנו יודעים שלקחת אותה, אני אשבור לך את הדלת אם צריך"

מרוב עצבים בן בועט בדלת של השכן, באחת הבעיטות הוא בעט לא טוב וקיבל מכה חזקה מדיי בכף רגלו,

"נראה לי שברתי משהו" הוא אומר אבל זה לא מסיח אותנו מהמטרה למצוא את הכלבה.

אחרי איזה עשר דקות שאנחנו ככה מאיימים עליו מבעד לדלתו, השכנים מסביב יוצאים מהדלתות ומאיימים עלינו שיקראו למשטרה, "אתם מעירים את כולם... כמה רעש"

אבל שום דבר לא מעניין אותנו מלבד להבין איפה הכלבה.

פתאום השכן פותח את הדלת ממש קצת, הוא מאוד פחד מבן שיעשה לו משהו,

(אם הוא רק היה יודע שבן הוא פודל עדין בתוך תחפושת של דוב)

אנחנו רואים איש מבוגר בין 70 בערך מפוחד, והוא אומר לנו "זרקתי אותה ברמי לוי תלכו מפה תעזבו אותי".

יצאנו מהבניין בריצה, בן חשב שנשברה לו האצבע או משהו ברגל מהמכה אז הוא נשאר אצל אמא שלי, ואני נסעתי לחפש אותה. אני מחפשת את הכלבה באיזור החנויות של רמי לוי ב3 בלילה, גשם זלעפות, ופתאום אני רואה אותה נעולה בתוך הסופר של רמי לוי, היא מסתכלת עליי ורועדת מקור - אין לי מה לעשות -

אי אפשר להוציא אותה.

התקשרתי לשירות אבטחה של הסופר והסברתי להם שזה דחוף והכלבה לבד בתוך החנות, מישהו חטף וזרק אותה שם ושהם חייבים לעזור לנו ולפתוח את הדלת, אבל הם אמרו שלא ניתן לפתוח את הדלת, ורק בשש בבוקר יגיע השומר להוציא אותה משם, נפרדתי בבכי מלולי שנעולה בחנות דרך הזכוכית והבטחתי לה שאחזור עוד מעט לקחת אותה.

לא ישנו בלילה הזה, חיכינו עד הבוקר שישחררו את הכלבה שהייתה קפואה, רועדת ומפוחדת נורא.

וככה פספסנו את הטיסה שלנו.

אם היינו עולים באותו לילה על הטיסה חיי היו נראים היום אחרת לגמרי.

בן נסע למרפאה שיחבשו לו את הרגל ובדק שאין שבר, והטיסה שלי נדחתה ביום.

למחרת נסעתי לבקר אותו בדירתו, הוא שכב במיטה פצוע וחבוש ברגל, כזה מסכן וחמוד,

הרגשתי קרובה אליו מתמיד אחרי הלילה ההזוי הזה והדרך שבה הוא עזר להחזיר את הכלבה,

הוא היה גיבור! (ואני הייתי בביוץ אבל לא היה לי מושג)

שכבנו, לא היה שום דבר שונה בדרך שבה שעשינו את זה הפעם מכל הפעמים הקודמות שעשיתי סקס בחיי, הדבר היחיד שהיה שונה הוא שנהנתי באמת.

הייתי מחוברת לרגש, והרגש שלי היה מחובר אליו חזק באותו יום.

ובייצתי כאמור - הטבע הוא הכוח השולט החזק ביותר.

הגיע הזמן שאלך, הרגשתי שהוא מתרחק ממני מאוד לקראת סוף המפגש שלנו, כאילו שהוא יודע מה הוא הולך לעשות כבר ברגע שאהיה רחוקה, התחושה הזאת שהרגשתי ממנו הדאיגה אותי מצד אחד,

ומצד שני מאוד סמכתי עליו שמה שצריך לקרות יקרה, עברנו המון בשנה הזאת, הפעם החלטתי שהמרחק יעשה לי טוב, בין אם נחזור אחד לשניה ובין אם לא - אני אהיה בסדר עם זה הפעם.

קיבלתי מסר מהיקום להפסיק לדאוג לקשר הזה, לנסוע שקטה ולנסות להתעסק בעצמי כמה שאוכל,

ומה שיהיה - יהיה הדבר הכי טוב עבורי, גם אם אני לא מבינה אותו.

אתן מקבלות מסרים מהיקום?

יודעות על מה אני מדברת?

הטיול שלי התחיל באונייה ענקית כזאת שנעה בין איים בארה"ב, מיד התחילו לי בחילות, אבל לא הייתי היחידה שסבלה מבחילות על האונייה, המון אנשים סבלו מכך, עד כדי כך שצוות האונייה החזיק כדורים נוגדי בחילות וחילקו לאורחים כמו סוכריות מנטוס, כמו כולם גם אני לקחתי את הכדורים האלה, הבחילות היו נוראיות, אבל הם לא עזרו לי הרבה.

לא היה לי מושג שהבחילות שלי לעומת כולם שם הם בגלל סיבה אחרת לחלוטין.

לא היה לי מושג שבפעם הראשונה בחיי, דווקא עכשיו בדיוק ביום הולדת 30 שלי,

אלפי קילומטרים מהאדם שאהבתי,

נכנסתי להריון.

משמאל לימין, אני , אמא שלי ואחותי מצטלמות מאחורי הספינה של הקרוז שלנו חסרות דאגות בחיים

מלבד בחילות.

פרק 4 - בגידות? BUT we were on a BREAK!

בפרק הבא -

פרק 4 - בגידות ? - "!But we were on a break" - אלה חוזרת לארץ ומתנפץ לה הלב לרסיסים,

היא נפרדת ממנו בשברון מוחלט ובהבטחה לעצמה ולאלוהים שזה הסוף של הקשר הזה לתמיד,

ואז מגלה שנשאר בה חלק קטן ממנו.

תודה שקראתן, מוזמנות לכתוב לי דרך האתר או האינסטגרם שלי

כל מה שעולה בכן.

אוהבת, אלה.

 #זוגיות #מערכותיחסים #מסריםמהיקום #מיניות #לב #קשרפתוח

כל הזכויות שמורות לכותבת הבלוג.