פרק 2 - אנדומטריוזיס.על הקשר בין מחלות הורמונליות לאהבה עצמית ומיניות.

(זמן קריאה בממוצע: 40 דקות. קריאה נעימה !)

שנה בערך לפני שהכרתי את אבא של ג'ון עבדתי במטבח של מסעדה טבעונית מאוד מצליחה בתל אביב.

זה היה בשנתיים הראשונות שעברתי לתל אביב, חיפשתי עבודה ומצאתי באחד המטבחים שעבורי היה הכי מסקרן לעבוד בהם באותה עת, הייתי כמעט בת 27, כבר שנה שאני טבעונית וחוקרת את התזונה הזאת, חיפשתי מקום ללמוד בו את המטבח הטבעוני הטוב ביותר שקיים.

זאת הייתה מסעדה\בית קפה שמתמחה ב "מטבח טבעוני בריא" שעושה אוכל טעים בצורה בלתי רגילה ולא מוותרת על הערכים התזונתיים והאיכות של האוכל, זה היה הבית קפה הטבעוני הכי נחשב בתל אביב.

השתוקקתי לברר האם טעים בצורה בלתי רגילה יכול לעבוד יחד עם ההגדרה

האמיתית ל"בריא"? – לונג סטורי שורט –  גיליתי שבהחלט כן.

שם הכרתי את "בנדה", ככה כולם קראו לו.

בנדה היה מנהל המטבח, מאוד לא הטעם שלי על פניו, ממש לא הסתכלתי לכיוון שלו בהתחלה

(מזכיר לכן מישהו?)

עבדתי במסעדה הזאת שנה ולאט לאט נרקמו קשרים חברתיים במטבח כמו בכל מקום עבודה..

היינו יוצאים לשבת לבירה אחרי משמרת ביחד, אני, בנדה ועוד כמה חברים מהמטבח..

וזה הפך להיות הרגל כזה שקורה יותר ויותר לעיתים קרובות.

עם הזמן יצא שפחות ופחות אנשים יושבים איתנו וזה בעיקר שנינו, והוא לרוב מזמין אותי.

היינו יושבים שעות ארוכות ומשוחחים על החיים, ואז נפתח לי,

התחלתי לראות את הדברים היפים בו, והדברים שפחות אהבתי כמעט ולא היו נראים.

הוא היה מלא כריזמה, לא הטעם שלי חיצונית לכאורה, ועדיין לא הייתי צריכה הרבה זמן כדי לראות כמה שהוא יפה, היה לו קול נמוך ומושך ומלא סקס אפיל שקשה להתעלם ממנו.

חשבתם פעם איך אנחנו הופכות להיות המוכרות הטובות ביותר עלי אדמות כשאנחנו מתחילות להתאהב?

אנחנו נמכור לעצמנו את הבחור לא משנה כמה דגלים אדומים יהיו לו - איכשהו, אם נדלקנו על מישהו כל הדגלים שלו יגיעו עם פתרונות יצירתיים פתאום, וגם נעשה הכל כדי למכור לו את עצמנו כמובן.

סחבקית שלכן יודעת למכור לעצמה ואת עצמה יופי טופי!, ובכן זו לא בדיוק אני, כמו שכבר הבנתם בפרק הקודם אני מסבירה על הישויות השונות שמפעילות אותנו כשמדובר בטראומה.

כשאנחנו בריאות ומאוזנות אגב, לא רק שלא נמשך לבחורים רעילים אלא שגם במידה וניתקל בהם, נזהה אותם מהר מאוד ונעבור הלאה - הם לא יעניינו אותנו כלל, ברגע שהשיעור שלנו נלמד והוטמע הגמול יהיה שבירת מעגל המשיכה שהביא אותנו לאותו מקום עם עצמנו שוב ושוב ושוב,

את יודעת בדיוק על איזה מקום אני מדברת.

הייתי מייחלת כל פעם שהוא יהיה במשמרת שלי ונסיים ביחד ונלך לשתות משהו, הייתי בודקת את השיבוץ שלי במשמרות ומתרגשת בימים שאני עובדת איתו בצפייה שיקרה משהו ונתקדם "עוד שלב".

ערב אחד סיימנו משמרת ביחד, והוא ליווה אותי הביתה כרגיל, רק שהפעם, כשהגענו לבניין מגורים שלי פשוט התיישבנו מתחת לבניין על שפת המדרכה ודיברנו במשך שעתיים בערך כשהוא מלטף לי את הגב, את היד, את העורף, הבנתי מצד אחד שזה כבר לא ממש "ידידות אפלטונית" ומצד שני לא הבנתי מה זה,

רציתי לבדוק את זה אבל הוא היה מאוד קר-חם, מצד אחד דיבר על זה שהוא רווק ואינו מוכן למערכת יחסים כרגע כי עדיין פגוע מהאקסית שלו וממה שהיה שם, מצד שני כן דיבר על זה שהוא רוצה זוגיות טובה וכשזה יקרה לו אז זה יקרה ומה הוא מייחל לעצמו בבת זוג שלו ושהוא פחות בחור של סטוצים ויותר קשרים ארוכי טווח, במקביל השיחות בינינו והקרבה שלו אליי התגברו אבל בצורה מאוד משונה וזהירה, הייתי מבולבלת, היה בו משהו שנמשכתי אליו מאוד מבלי להבין מה – "דומה מושך דומה" זוכרות?

ככה מפעם לפעם , לאט לאט , בלי לדבר על זה כ"כ פשוט התקרבנו פיזית ורגשית (לפחות אני),

כשהיינו יוצאים בערבים הוא היה מתיישב לידי, זה היה ניכר שיש לו עניין בי, כולם ראו את זה מהצד.

 עד שערב אחד, אחרי יציאה של כמה חברים בדרך ליוויתי אותו הביתה, הוא הזמין אותי אליו אפילו לא התלבטתי, חיכיתי לזה כבר לא מעט זמן.

הוא היה גר בדירה שווה במרכז תל אביב קרוב לים וזה עשה עליי רושם, הוא היה נראה מלא בטחון על פניו, והיה לו קול שממש אהבתי להקשיב לו, הוא גם היה שותה המון אלכוהול ומעשן המון סמים, המון, ידעתי את זה והייתי מצטרפת אליו לפעמים כדי לחלוק איתו את החוויה שלו.

באותו הלילה אחרי הרבה זמן שהיינו יוצאים ומתקרבים אבל הוא לא היה מנסה שוב דבר ברור איתי,

הפעם זה קרה ושכבנו, זה היה אחד הלילות המוזרים בחיי, כל כך מוזרים שאני זוכרת אותם רק בחלקים קטנים. הוא עישן המון ושתה המון כאילו הוא היה צריך לברוח ממשהו בערב הזה כדי להתנתק,

אני זוכרת שהמבט שלו היה מאוד מעורפל.

 הוא לא יזם את המגע הזה, הייתה תחושה שהוא מאוד מפחד להתקרב אליי אבל גם מאוד רוצה להתקרב,

בחור מבלבל כבר אמרתי?

הוא אמר לי משהו יפה, ואני פשוט נישקתי אותו ומשם הוא הרים אותי למיטה שלו,

אני זוכרת שהייתה לו מראה מול המיטה והסתכלתי על עצמי איתו מעליו וחשבתי לעצמי

"וואוו אני נראית טוב !, מה זה הגוף היפה הזה?" (שמות לב כמה חווית הנראות מפרק לפרק שולטת?)

עשינו את זה באותו הלילה אולי 3 או 4 פעמים – זה לא היה לי נעים – אבל התחושה של הידיים שלו והמחשבה שאני נראת מדהים בטח בעיניו ובטח הוא ממש נהנה, התעלתה על הכאב שהרגשתי בנרתיק שלי והתעלמתי ממנה לחלוטין למרות ששרף לי וכאב לי מאוד.

חשבתי לעצמי שזה היה שווה באותו הזמן את התחושה שהוא נתן לי, תחושה שאני נאהבת, רצויה, שווה, גם אם זה כמה שעות זה היה לי שווה, בתמורה נתתי לו את הגוף שלי, בתקווה שאם יהיה לו ממש כיף איתי הוא יחזור לעוד וייתאהב בי, ואולי האהבה שלו תישאר איתי, אבל האמת, עמוק בפנים התקשתי לראות איתו עתיד, הוא היה כל כך מכור לאלכוהול וסמים שהבנתי שיש פה בעיה שאני לא יכולה לפתור או להסתדר איתה, במוח שלי קיוויתי אולי שאם זה יתקדם בינינו ויהיה לו טוב איתי הוא יעזוב את כל ההתמכרויות שלו

והזוגיות תביא לו רצון להשתפר, להיות מאוזן יותר.

אמרתי כבר שאני המוכרת הכי טובה שיש לעצמי נכון?

בבוקר שאחרי, הלכתי הביתה אחרי שהתקלחנו ביחד וזה הרגיש כמו

"עוד שלב בהיכרות במערכת יחסים שנרקמה בינינו", נפרדנו בנשיקה והלכתי הביתה.

בערב הייתה לנו משמרת משותפת במטבח והוא התעלם ממני לחלוטין.

הייתי אויר.

לא הבנתי למה ומה קרה, מאותו יום הוא הפסיק להסתכל עליי, לדבר איתי, ופשוט זה נגמר כאילו לא היה. לא הבנתי מה קרה ונפגעתי מאוד, לא הבנתי אם זה משהו שעשיתי או היה לי ריח לא טוב, או מה לא בסדר בי שככה הוא מתנהג אליי פתאום.

אף אחד בעבודה לא ידע שקורה משהו בינינו , זה היה מאוד טרי ולא הרגשתי בנוח פשוט לשאול אותו כי היינו בעבודה ולא רציתי לעשות עניין או דרמה.

יום אחרי התחלתי לדמם מכאב מהנרתיק וזו לא הייתה ווסת, הדימום הזה נמשך שלושה ימים.

מאותו יום, פחות ופחות ראיתי אותו , לא היו לנו כבר הרבה משמרות משותפות אחרי הלילה הזה ומזל שכך כי בכל פעם שכן הייתה לנו משמרת משותפת לא יכולתי להישאר מקצועית בנוכחותו, יצא ממני כ"כ הרבה רעל. הוא השאיר אותי מבולבלת ופגועה מאוד.

שבוע אחרי, היה לנו ערב צוות לכל העובדים עם המנהלים, הלכתי והוא כמובן גם היה שם,

הוא ישב ליד האחמשית של המסעדה שהייתה חברה טובה שלי אז.

פתאום בהסתכלות מהצד עליהם משוחחים זיהיתי בה את עצמי כשהיא דיברה איתו, זיהיתי את המבט המאוהב, המפלרטט, המשיכה, החיבה, התחלתי להבין מה קרה וכדי לאמת את המחשבות שלי פתחתי שיחה בינה לביני ממש לידו אבל היה מאוד רועש סביבנו והוא כרגיל היה מאוד מסטול ככה שאני לא יודעת אם הוא בכלל שם לב על מה דיברנו.

היא שיתפה אותי שהיא ובנדה כבר חצי שנה נפגשים כזה בסתר ושהיא מאוהבת בו,

נפל לי הלב לתחתונים.

ביקשתי ממנה שנצא החוצה כי אני רוצה לספר לה משהו, וסיפרתי לה מה קרה בינינו ועכשיו אני מבינה למה הוא התעלם ממני לחלוטין, לא היה לו נעים ממנה, הוא לא רצה "לפגוע" בקשר שהיה לו איתה מצד אחד, מצד שני הוא ממש רצה גם להיות איתי, ומצד שלישי לא היה מספיק גבר להגיד לי או לה

את מה שהוא רוצה ומרגיש.. היגיון של בנים? .. לכו תבינו דושים..

היא פרצה בבכי וראיתי שנשבר לה הלב, היא התאהבה בו כבר וחשבה שהקשר שלהם הולך לאנשהו,

אני שעוד לא התאהבתי בו ממש, אמרתי לה שמבחינתי הקשר איתו נגמר ואני לא רוצה לדבר איתו בכלל שייפתרו את זה בינם, אני שיחררתי, היא אמרה שהיא לא מסוגלת להסתכל לו בעיניים וחייבת ללכת הביתה להיות מוקפת בחברות שלה שיעזרו לה להכיל את מה שהיא חווה ולקבל תמיכה, וחשבתי לעצמי שזה ממש מרשים שבחורה צעירה כמוה בגיל 23 יודעת בדיוק מה היא צריכה שיתמוך בה כשהיא חווה שברון לב,

רוב האנשים ישתו את עצמם לדעת או יעברו לריבאונד הבא או יעשו הכל כדי להשליך את הרגשות שלהם או להדחיק אותם, רק לא לחוש את הכאב, היא הייתה קטנה ממני ב4 שנים והיא לימדה אותי לא מעט על ריפוי הלב בפרידות רק מהתבוננות בה.

אני מבינה למה הוא נמשך אליה ולמה הוא התעלם ממני אחרי שהיינו ביחד, הוא פחד לאבד אותה, הנשמה שלו נמשכה אליה לא במודע כי עמוק בפנים הוא רצה ריפוי והיה משהו בבחורה הזאת שהיה מאוד מרפא.

היא הלכה הביתה ואני נכנסתי חזרה לערב צוות, התיישבתי לידו ואמרתי לו שאני יודעת הכל על יעלי ושהיא יודעת עליי ושהוא פשוט יצא אפס והלכתי הביתה, בעודי פוסעת לכיוון הדירה שגרתי בה הכעס רק הלך והתגבר בי.

"הוא ניצל אותי! בשביל מה ? סקס? זה כל מה שהיה לו חשוב? בשביל סקס להתנהג ככה? למה?"

המחשבות לא מפסיקות, כל כך כעסתי עליו, הרגשתי כל כך מנוצלת ומטומטמת שלא ראיתי את הדגלים האדומים ובכל זאת נמשכתי אליו כמו צב שבקע מהביצה שנמשך לים.

רציתי להתעמת איתו כל כך, אבל לא היה עם מי לדבר, מצאתי את עצמי כותבת לו הודעות טקסט מאוד קשות וארוכות שמפרטות בפירוט כמה הוא אפס עלוב ומסכן ושאני מצטערת שהכרתי אותו.

הוא כמובן מעולם לא ענה או התנצל.

מחקתי אותו בכל מקום, מהטלפון, אנשי קשר, וואטספ, רשתות חברתיות, רציתי למחוק אותו מהחיים שלי כאילו הוא מעולם לא היה.

מצאתי שזה עוזר כשאנחנו רוצות למחוק אנשים מהחיים שלנו, אנשים שלא מגיע להם להיות בחיים שלנו, באמת למחוק כל זכר שלהם, כאילו להחזיר את הזמן לאחור לפני שהיה לנו את המספר שלהם, לפני שהסתמסנו איתם, מצאתי שעבורי זה עוזר למחוק לחלוטין את הבן אדם כדי שלא אתפתה לקרוא שוב ושוב את ההודעות שהוא שלח לי בניסיון לפענח משהו או להתרפק על מה שהיה.

פשוט למחוק את הבן אדם ליטרלי. לי זה עוזר. ממליצה.

חודשיים אחרי קיבלתי ווסת באחת המשמרות שלי במטבח ואיתה הרגשתי פתאום תחושה בגוף שלא הרגשתי בחיי, משאית עולה עליי ודורסת אותי, נשכבתי על רצפת המטבח ואמרתי שאני לא יכולה לקום. שכבתי ככה שעות עד שהצלחתי לזוז.

*האנדומטריוזיס שלי הגיעה.

הפסקתי לעבוד, לא יכולתי לנוע, במשך 3 שבועות שכבתי במיטה ולא היה לי מושג מה קורה לי.

זה היה כאבי תופת שלא הרגשתי בחיים, שום כמות של כדורים לא דיגדגה את הכאב המטורף שהיה לי.

לא חוויתי כאב כזה מיימי. זה היה כאב ממוקד בבטן ובגב שמקרין לרגליים וממש תחושת אומללות וחוסר אונים, הגוף לא מסוגל לתפקד, לא הבנתי מאיפה זה נפל עליי.

נכנסתי לדיכאון, עוצמת הכאב ממש גרמה לי לצלול לתודעה שחורה והתמלאתי בפחד שהרגיש מאוד אמיתי שככה אשאר לתמיד, ואיך אוכל לשלם שכירות על דירה בתל אביב כשאני לא מסוגלת לעבוד?

ואני רק בת 27. לא ראיתי איך זה משתפר.

אנדומטריוזיס - היא מחלה גניקולוגית כרונית, 1 מתוך 10 נשים סובלות ממנה. בגוף אישה בריא ותקין התאים שמצפים את חלל הרחם נפלטים כל חודש בזמן הווסת אבל עבור אישה עם אנדו במקום שהתאים האלה יצאו מהגוף הם מגיעים מחוץ לחלל הרחם למשל נדבקים על החצוצרות, באגן, ואפילו יכולים להגיע עד למוח!. כשהתאים האלה נדבקים לאיזורים בגוף שאינם אמורים להיות בהם, נוצרת דלקת שמייצרת כאב אדיר וקושי לתפקוד נורמטיבי ובפרט קושי או רצון לתפקוד מיני, הכאב האדיר משבש את איכות כלל החיים ויכול בהחלט לייצר דיכאון עמוק.

למזלי הגדול באותה תקופה, כבר שנה דאז שאני עוסקת וחוקרת גוף-נפש ואיני נסמכת על רפואה קונבנציונלית עבור ריפוי שורשי שאינה יודעת לתת, אלא עוסקת בעיקר ביצירת תלות בתרופות כימית.

תוך חודש בלבד גיליתי בעזרת מחקר אישי שעשיתי מה קרה לי בגוף אחרי שאף רופא ומומחה קונבנציונלי לא ידע להגיד לי, רק ידעו להציע לי גלולות. הכרתי בשלב הזה כבר גלולות היטב, התנסיתי בהם בעבר - ידעתי שגלולות הן למעשה מפסיקות את המחזוריות הטבעית של הגוף ובעצם "סותמות את הפה" של הבעיה במקום לפתור אותה.

חשוב שנדע ונכיר את גופנו ! מחזור הוא תהליך טבעי שקורה בגוף האישה, היום הראשון של הסייקל הוא הווסת שלנו - הווסת היא בעצם רירית שנושרת מהרחם עקב אי כניסה להריון ולכן היא נושרת ויוצאת מהגוף במשך מספר ימים עד שבוע יחד עם הפרשה ודימום, הווסת היא אינה המחזור אלא רק חלק אחד מהסייקל שמתרחש במשך חודש שלם.

לאחר שהווסת מסתיימת, הגוף מחדש את האפשרות שלו לכניסה להריון (בגיל הפוריות)

ואז מתרחש ביוץ - זה השלב שצוואר הרחם שלנו מתקצר (אפשר להרגיש את זה ממש עם האצבעות בנרתיק בשלב הזה של החודש, על מנת ל"לצוד" זרע דרך ההפרשות הדביקיות שהגוף מייצר קצת לפני הביוץ, ההפרשות יכולות לשמור על הזרע עד חמישה!! ימים בגוף של האישה עד שהביצית תגיע אליו.

הגוף שלנו רק מחכה להתעבר - הוא יעשה הכל כדי להיכנס להריון.

עד כאן ידעתן את זה ?

בעצם ביוץ אחראי לחשק המיני שלנו, הגוף רוצה הריון תמיד, ולכן משחרר הורמונים בשלב הביוץ שמפעילים בנו את הצורך למגע מיני (הזמן הזה בחודש שממש בא לך, זה בעיקר סימן של הגוף שמתריע שהרחם מוכנה לקבלת זרע) אבל לא רק!, ההורמונים בזמן הביוץ גם מעלים את החשק היצירתי שבנו, התשוקתי שתוכנו, הליבידו שלנו - גלולות מבטלות ביוץ ולכן הווסת שמגיעה עם גלולות היא לא מאפשרת לגוף את התהליך הטבעי והחכם שלו, מה שאומר שהדימום הוא אינו טבעי - אל תוותרו על המנגנון החכם של הגוף שלכן, הוא חלק ממשי מהבריאות שהנפשית, הרגשית והפיזית שלנו.

בקיצור, ידעתי שגלולות לא יפתרו לי את הבעיה, אלא רק יאטמו לי את הכאב לכמה זמן ורציתי לקחת אחראיות על הגוף שלי ולהכיר אותו מבלי שיסתמו לו את הפה, הבנתי שזאת שפה שעליי ללמוד.

מיד פניתי לטיפולים הולסטיים טבעיים שהצילו אותי, הפסקתי לשתות אלכוהול, לאכול סוכר וגלוטן, הרבתי באכילה של מזונות טבעיים וצמחי מרפא והכאב תוך חודשיים – שלושה הפך להיות כאב שאפשר לחיות איתו,אפילו חזרתי לעבוד.

הכאב הזה הפך למצפן חיי.

מחלות הורמנליות הן מתנה, תיקון, כל מחלה היא מתנה חכמה שבתוכה היא מלמדת אותנו לצלול פנימה אל הנפש והגוף הפצועים כדי להביא ריפוי אמיתי שמחבר בין הגוף ולנפש.

המחלה הזאת הכריחה אותי להקשיב לגוף – היא הגיעה אליי בווליום כל כך חזק שלא היה לי ספק מה המקור שלה והתפקיד שלה בחיי, זה כאילו שהגוף שלי צעק לי

"גברת עכשיו את תקשיבי לי !!!!!!!!"

יכולתי לקחת גלולות ולהמשיך את מסע ההשתקה של גופי, אבל בחרתי לעצור ולהקשיב לו, הבנתי שזה לא תקין מה שקורה לי, והרגשתי שעליי ללמוד לעומק את המחלה הזאת ואת הגוף שלי עם כל השיעורים שהיא מביאה איתה.

האנדו לימדה אותי קשיבות וחיבור אמיתי לגופי וממשיכה ללמד אותי זאת מדיי יום.

אחרי שנים שאני מקיימת יחסי מין עם בחורים מגיל 15 בהסכמה,

הגוף שלי אמר את דברו.

די!

מגיל 15 אני במערכות יחסים משתנות חלקן ארוכות חלקן קצרות, כמעט אפעם לא יוזמת מין כי תמיד הבני זוג רוצים אותו לפניי, וכל הזמן. כל פעם שביטאתי שאני לא רוצה מגע \סקס בכל קשר כמעט שהיה לי, הקשר נגמר מיד – וככה למדתי – מין = "אהבה" - כדי שיאהבו אותי וירצו להישאר איתי אני חייבת להסכים למין.

לא הייתה לי ההזדמנות או החשק בכלל להכיר את המיניות שלי עבורי,

איך אפשר לפתח רעב למשהו שיש ממנו יותר ממה שאת היית רוצה מלכתחילה?

תמיד היה מישהו לספק, ותמיד הם מצפים ממני להנות כמוהם,

השאלה הקבועה שלהם "גמרת?"

כאילו שאצל בנות זה קורה בקלות כזאת כמו שזה קורה אצל בנים, ואז כשהבינו שלא גמרתי (ספק אם נהנתי בכלל) הם עוד היו מאוכזבים,

ככה למדתי לשקר להם ובעיקר לשקר לעצמי כדי לרצות את מי שמולי.

בגיל 27 וקצת למדתי שמין בהסכמה לא מקיים שום אהבה אמיתית ובטח לא אהבה עבור הגוף שלי, אהבה ביני לבין עצמי, וכשאנו פועלות מתוך אי אהבה לעצמנו זה מקרין על כל מערכות היחסים בחיינו, אי אפשר לנתק זה מזה.

זאת הייתה השנה שהבטחתי לעצמי להתייחס בצורה יותר קשובה לגופי ולא להסכים יותר ליחסי מין מתוך מקום של הסכמה "שלום בית" או ריצוי, אלא לשים את הגוף שלי בסדרי עדיפויות ראשון מול פרטנרים. (אם רק הייתי יודעת כמה עוד אני אפגוש בקרוב את השיעור הזה בחיי)

הגוף החכם שלי יצר אנדומטריוזיס כשפה מובהקת שאפתור פצעי ילדות-בגרות -

צלילה קטנה לשפת הגוף-נפש - חוכמה אינסופית , בואו איתי ?

מה מסמל הרחם של האישה ? הלא הוא הבית של כל תינוק בעולם.

מהי הרירית? רירית הרחם היא ההזנה של הרחם שמבטאה ברובד הרגשי כהזנה רגשית או פיזית,

אתן כבר מבינות את הקשר ?, "כשהבית" של הרירית אינו בטוח, הרירית תברח ממנו לרחבי הגוף.

מתי הבית שלנו הוא אינו בטוח?" יכולים להיות מלא סיטואציות, נשים שסובלות מאנדו כמוני מחזיקות שנים רגשות כמו תסכול, כעס, אובדן , חוסר שייכות, ופחד - הגוף רק רוצה להירפא - המחלה היא השפה שלו להעיר אותנו שמשהו תקוע - לא תקין.

התעלמות מהגוף שלנו מגיעה לידי ביטוי במגוון דרכים, היא לוודאי גם תגיע בפגישה עם אנשים שמולנו, ובוודאות תגיע במרחב זוגי.

האם את מכבדת את הגוף שלך?

מה זה אומר עבורך לכבד את הגוף שלך?

האם מחלות עבורך הם מטרד שבו את מטפלת עם מגוון כדורים נגד כאב ?

האם את קשובה לשפת הגוף שלך? האם את מכירה אותה בכלל?

בעיות שחוזרות על עצמן הן למעשה השפה של הגוף שלנו לצלול עמוק, אין כדור שיכול לפתור את זה.

מגע מיני-

מגע מיני נועד לחבר ולהעצים "שניים" – את המשתתפים בו.

בין אם הוא ביני לבין עצמי ובין אם הוא עם אדם נוסף.

מגע מיני הוא מקום של חקירה,

שעשוע,

משחק,

חיבור,

ביטוי אהבה,

הקשבה,

סבלנות,

ריפוי,

קבלה,

בחרתי כל מילה כאן בקפידה - זה מרחב מיני בטוח.

היום אני עובדת על מרחב שיהיה בטוח עבור עצמי בתוכי בדרכים שאני לומדת ליישם כל יום ויום, בכדי למצוא האם בכלל יש לי עניין במרחב מיני בחיי ואם כן, איך הוא ייראה?

(אשתף באינסטגרם בדרכים שמצאתי לקיים קשר אינטימי בטוח עם גופי בחיי מבלי להיכנס לעוד קשרים רגשיים-מיניים – תעקבו.)

מהו מרחב מיני שאינו בטוח בעייני היום אחרי כל מה שעברתי ולמדתי ?

ריצוי, הסכמה בלבד ללא רצון הדדי, אגו, פחד ובושה להתבטא, השגיות, תלות בסיפוק ייצרי, החלפת אינטרסים , ביטוי רגשות נסתרים תחת הכותרת "חרמנות", דימיון פורנו מופעל - חוסר נוכחות,

בושה, חציית גבולות, כאב.

האם קיים לך בחיי המין אחד מהדברים שכתבתי כאן באדום?

האם אחד מהמילים האלה גרם לאי נוחות או התנגדות ?

תשאלי את עצמך, רק את יודעת מה הוא באמת מרחב בטוח עבורך.

האם את מקיימת מגע מיני מתוך רצון ותשוקה לחיבור והנאה או

שאת מדיי פעם מעגלת ורק מסכימה למרות שאין לך חשק כי זה "צרכים של הבן זוג" ?

אם יש כאן הורים שקוראים את זה ומסכימים לקיים מגע מיני מתוך הסכמה,

האם ככה הייתם רוצים ללמד את הילדים שלכם? "כי הגבר צריך"?

אבא יקר, האם היית רוצה שהילדה שלך תסכים שיחדרו אליה גם כשהיא לא באמת רוצה אלא רק כדי לרצות את הצד השני ?

אמא יקרה, האם באמת היית רוצה ללמד את זה את הבת שלך? או ללמד את הבן שלך שהצרכים המיניים שלו חשובים יותר מהצרכים של בת זוגתו העתידית ?

מיניות תתקיים בחיינו לפי הדרך שאנחנו נאמין שהיא צריכה להיות, ולפי הקשר שאנחנו נייצר בנינו לבין הגוף שלנו, קודם כל.

האם את מכבדת את הגוף שלך?

איזה מערכת יחסים יש לך עם גופך?

האם את דואגת לטפח את המערכת יחסים בינך לבין גופך?

לגברים ולנשים יש חוויה מינית שונה.

ברמה הפיזיולוגית ההנאה הפיזית שתביא את רוב הגברים לתחושת עונג היא לא ההנאה הפיזית שתואמת את הצרכים המיניים של רוב הנשים, או במילים אחרות, גברים גומרים מחדירה בקלות ונשים זקוקות ליותר מרק חדירה לרוב כדי לגמור, וגם אני חייבת לשים את זה פה, זה בסדר גם לא לגמור, מיניות היא חיבור יותר מאשר סיפוק צרכים.

אם נתמקד בחיבור שלנו אל עצמנו ואחד אל השניה אזי הצרכים האמיתיים שלנו יסופקו,

אל תסתפקו בשטחי. כאן זה לא פורנו.

מיניות היא ריקוד ביני לבין עצמי כשפוגשת אדם נוסף שמדליק בי תשוקה, שבא לי לחלוק איתו גוף לתחושה שאנחנו יחד, בעייני מיניות היא מסע אינטימי ועמוק , אין לי שום רצון לחלוק אותו עם כל עובר אורח, אין לי עניין בעוברי אורח.

אני רוצה להעמיק בו, להיות נוכחת בו, לבטא דרכו, להתחבר דרכו, ללמוד דרכו, להתפתח דרכו, לרפא דרכו להשתחרר איתו מכבלי החברה והנימוס שגדלתי בהם, לכן אני זקוקה לזמן ולפתיחות רבה, לתקשורת אינטימית גבוהה בכדי לבטוח במרחב המיני המשותף. אנחנו זקוקות לרצון הטבעי שלנו שיתעורר בנו מול האדם איתו נרצה לחוות מגע מיני, לא מתוך חובה או צורך שלו, אלא מקום אמיתי וכנה של רצון להיפגש, על זה לעולם לא עוד אתפשר.

הקשר בין כאבים ביחסי מין דרך מחלות גניקולוגיות כמו אנדומטריוזיס עומד בעייני על השאלה,

האם יש לך עניין בכלל ביחסי מין? (שימו לב שלא אמרתי אהבה, או זוגיות או מחוייבות.)

ומה היחסים שלך עם הגוף שלך? איך הם מתבטאים? איך הקשר שלך עם גופך מתבטא בחייך?

המיניות שנחווה עם פרטנרים הם רק תוצר לוואי של היחסים שנחווה עם גופנו,

האם אנחנו מטפחות יחסים כנים וקשובים? או יחסים משתיקים מתעלמים, משימתיים? אולי חצי חצי?

אלה שאלות שאני עדיין חוקרת ושואלת את עצמי ממש בימים אלה.

אחרי הקשר עם בנדה, התאהבתי אחרי כמה חודשים בבחורה בפעם הראשונה בחיי שעזרה לי מאוד בפרידה ממנו, היינו חברות טובות ופתאום ראיתי בה יותר מזה.

איתה יכולתי לראשונה קצת יותר לבחור במגע מבלי הלחץ שיעזבו אותי.

היא נתנה לי מקום להיות אני, ולמרות שמאוד רצתה לגעת בי ושאגע בה, לראשונה בחיי יכולתי לא להסכים והיא נשארה איתי למרות זאת, לא היה עליי לחץ לספק. זה היה מרפא עבורי. אני לא אשכח אותה לעולם. היא הייתה טובה אליי.

היינו ביחד ארבעה חודשים ואז לפני שזה התחיל להיות יותר רציני, הרגשתי שאני פשוט לא רואה את החיים שלי בזוגיות עם אישה, מאוד אהבתי אותה אבל זה היה לי ברור שאני לא לסבית, יש לי שיעור לעבור עם גברים, אני עוד אכיר את הלינגאם שמתאים לי, וארפא את כל החבילה הזכרית והנשית שהילדה הקטנה שבתוכי נפצעה ממנה כ"כ הרבה פעמים.

נמשכתי לנופר בגלל הנשמה היפה שלה, היה בה משהו מיוחד ועמוק שמשך אותי אבל הרגשתי שהמקום שלי הוא לא איתה, נפרדנו.

סיכום.

קוראות אהובות,

רפאו את עצמכן.

כאבים בגוף הם תמרורים לליבה שלנו בכדי שנוכל לשפר ולהטיב את עצמנו כפי שנועדנו לעשות.

כל דבר בטבע גדל וצומח וכך גם רוצה הנפש של האדם, היא כמהה לריפוי וצמיחה, כשמתעלמים ממנה, כשמשתיקים אותה, מנמיכים אותה היא תמצא דרכים קשות להשמיע את עצמה, דרך מחלות פיזיות או נפשיות, השיעורים שהיא תביא יגיעו דרך אנשים שמתעמתים עם אותו כאב, המסע שלנו כאן הוא לגלות על עצמנו ולרפא את עצמנו, ככל שנתעלם ונרחיק מריפוי ככה נמשיך למשוך לחיינו אנשים שמתרחקים ומתעלמים מהריפוי שלהם, אצל חלק זה מתבטא בצורה מאוד ברורה לעין כמו צריכה קבועה של סמים ואלכוהול, אצל חלק זה נסתר מהעין וזה יכול להתבטא בניואנסים קטנים של אי הלימה בין מילים למעשים, הספקטרום לאי אהבה עצמית אמיתית הוא ענק, ונוכל לזהות אותו רק כאשר נהיה על המסלול המודעות הפנימית , רק כשנבחר לראות את עצמנו ואת הבעיות שבנו כפי שהם.

מודעות היא הצעד הראשון.

אין מחלה שמגיעה סתם, כל פצע, כל אלרגיה, כל כאב, או אי נוחות הם שפת הגוף שנצלול לעומק.

כדורים יכול להשתיק את השיחה הזאת לזמן מה, אבל לעולם לא לטפל או להפסיק אותה,

אל תמעיטו בחוכמת הגוף ובכוח הריפוי הטבעי שקיים בו.

היום אני מבינה שכל חיי ייחלתי לבן זוג שיילך איתי במסע ההתפתחות האישית, שבו כל אחד מאיתנו פוסע בדרכו שלו תוך אחיזת ידיים ותמיכה בשני, ניסיתי לשנות את הבני זוג שלי, פעם אחרי פעם אחרי פעם, עד שהבנתי שזו אני שכמהה לשינוי והתפתחות.

אני לא יכולה לקוות לאדם שמייחל ועוסק בריפוי פנימי כשאינני שם.

עליי להיות האדם הזה עבורי ומתוך זה, הכל מגיע עד אליי. זה חוק יקום שלמדתי על בשרי.

היי את, רוצה בן זוג מודע, שמחובר לעצמו שהולך בדרך של התפתחות אישית?

תהיי את האדם הזה עבורך ואני מבטיחה לך שלא תשימי לב והוא יגיע.

רוצה מיניות מקודשת, מודעת, מרפאה?

תתחילי לייצר עם גופך קשר מקודש, מודע ומרפא.

היקום תמיד נותן לנו את מה שאנחנו נותנים לו, אנחנו פשוט לא תמיד אמיצים מספיק בכדי לראות עצמנו כפי שאנחנו, חוסר מודעות מייצר סבל עצמי.

לקיחת אחראיות מביאה את הכוח לידיי והאחראיות משחררת אותנו מלהיות קורבנות

אל יוצרי מציאות דרך עשייה שמרגשת אותנו ללא היאחזות ב - חוץ.

קל להגיד - קשה לעשות - זה תרגול לכל החיים.

זכרי,

זה תמיד מתחיל בפנים,

כמו זרע, כמו תינוק,

לבני אדם יש מנגנון התפתחות אינטליגנטי מופלא בדיוק כפי שיש לטבע שהרי ממנו הגענו,

נתחבר לטבע שלנו – נדע את כוח החיים שלנו, וזה מידע שלא נוכל ללמוד בשום מקום אחר חיצוני.

עד הפעם הבאה,

איתכן בלב, אלה.

מוזמנות לכתוב לי באינסטגרם מה חשבתן על הפרק 3>

ellah_lev

אני כותבת בעיקר בלשון נקבה אבל אני לגמרי מקווה שגם גברים קוראים אותי.

ביקשתן שאמשיך לשתף וידאו בבלוג אז זה בשבילכן.

את הסרטון הזה צילמתי ביום הולדת 27 שלי, 2016, בדירה הקטנה הרועשת והמעופשת שגרתי בה בתל אביב שממש הייתה הדמייה לאיך הרגשתי בתוכי ולחיים שהיו לי.

זה היה חודש בערך אחרי הלילה המוזר שהיה לי עם בנדה, כתבתי את השיר הזה בשעה, התודעה שלי רק חיפשה מזור וביטוי לכאב שהרגשתי ולקח לי חודשים אח"כ להתמודד ולהתגבר על התחושות הכואבות שנשארתי איתן.

LET GO

קוראים לשיר הזה,

הוא למעשה שיחה בין "האני הגבוה" שבתוכי למי לאלה של הווה- זו שעושה בחירות גרועות בחיים שלה.

(אני לרוב כותבת באנגלית את המוסיקה שרוצה לצאת ממני כי זה הז'אנר שאני שומעת בעיקר.)

המילים של השיר ב 3:53 .

סליחה על הסאונד הנוראי.

כל הזכויות שמורות לכותבת ויוצרת הבלוג.

בפרק הבא –

פרק שלישי חלק א' הדברים מסתבכים