"מתחילה מחדש" - דייט ראשון אחרי 5 שנים. (עונה 2)

*מומלץ לקרוא ממחשב, כדי ליהנות מאיכות הצפייה בתכנים.

הכרנו על רקע לימודים משותפים. די מהר הוא סיפר לי שהוא עקב אחריי באחת מהרשתות החברתיות במשך שנים(!!), זה החמיא לי האמת, לא שהוא עוקב אחרי במשך שנים, הוא לא היחיד,

מה שעשה לי את זה דווקא במקרה איתו היה שבמשך שנים הוא מנסה ליצור איתי שיח, ומקבל אפס היענות ממני כמעט, ועדיין, הוא הצליח להישאר "חבר שלי בדיגיטל" (כי לרוב אני מיד מוחקת כשמתחילים איתי, זה בא לי רע בדרך כלל) הוא ידע לעשות את זה בצורה נעימה ומכבדת, עם מלא בטחון ואפס אגו,

ההודעות שלו תמיד היו מאוד נעימות ומכבדות ועדינות, פשוט לא שמתי לב אליו במשך שנים כי לא יכולתי לשים לב אליו, האנרגיה שלי הייתה פצועה מדיי, והוא המשיך לנסות, בטוב טעם, לא בקטע מוגזם, לא יותר מדיי, ובסוף הצליח לו.

על פניו, ללא מציאת המכנה המשותף של הלימודים כנראה שלא הייתי מסכימה להיפגש איתו, הוא לא "המראה הטיפוסי" שהייתי נמשכת אליו, אבל הפעם המשיכה שלי אליו הגיעה ללא קשר למראה החיצוני, והיא הגיעה בצורה כל כך מפתיעה.

לא יצאתי עם אף אדם מאז בן.

לא רציתי, לא היה בי שום עניין להכיר אף אחד בצורה כזאת.

המיניות שלי פשוט השתבללה בתוכי, והיו רגעים בחמש שנים האלה שחשבתי שזה בסדר מצידי להיות לכל החיים רק אמא של ג'ון ולחיות את חיי בשלווה. השקעתי את כל הזמן הפנוי שהיה לי בללמוד את עצמי מחדש, ולמרות שעברו כבר שנים מאז, לא הרגשתי צורך בכלל להיכנס לזוגיות או לחוות חוויה רומנטית,

אבל אז הופיע רום.

אם להגיד את האמת, עמוק בתוכי אחת הסיבות ששמרתי על עצמי מעולם הדייטים הייתה גם איפשהו התקווה הקטנטנה שבן ישתנה, חשבתי שראיתי ניצני שינוי קטנטנים לפני שנה כשאני וג'ון הגענו לבקר אותו בארה"ב, היו שם רגעים מאוד קטנים שחשבתי שאולי מבטאים תחילתו של שינוי דפוסים שלו, אבל ככל שעבר הזמן, התקווה הזאת כמובן הלכה והתפיידה מנוכח המציאות של הבחירות הקבועות שלו בחייו.

כמה חודשים אחרי הביקור שלנו אצל בן, הייתה לנו שיחה שלא הייתה לי קלה, הוא רצה שאדע שהוא יוצא ושוכב עם נשים, כאילו חלק בתוכו אולי ידע שאני מחכה איפשהו בתוכי, אפילו שכבר לא היינו ביחד שנים וגם ידעתי שהוא המשיך הלאה עם אחרות, אבל משהו בלב שלי קיווה שהוא עוד רואה אותנו ביחד, שם הבנתי סופית שלעולם לא נוכל יותר לחזור.

מצד אחד זה היה צובט הידיעה שהוא ממשיך הלאה תמיד בכזו קלילות, מצד שני, אני כ"כ שמחה שהוא עשה איתי את השיחה הזאת, הייתי צריכה לשמוע אותו מדבר כפי שהוא מרגיש.

אנחנו צריכות לראות אנשים כפי שהם באמת, לא כפי איך שאנחנו רוצות שהם יהיו,

אחרת איך נוכל לחוות אהבה אמיתית?

אחת הבעיות בעייני בחיים היא שאנשים לא מרגישים בנוח להיות מי שהם.

מי שהם בתוך מערכות יחסים, מי שהם במיטה, מי שהם בזוגיות, מי שהם בבית ספר,

מי שהם בבית ליד המשפחה, וכו'...

אנחנו יוצרים לעצמנו אישיות מרצה כזאת למען "הסדר הטוב", ומכבים את הלהבה הפנימית שלנו להיות הפרא שבאנו להיות. הקסם של האדם הוא לבטא את עצמו בצורה הכי אותנטית שיכולה להיות, זה מה ששומר על גחלת האהבה בתוך מערכות יחסים ארוכות טווח, הרי מהי המערכת היחסים הראשונה הארוכה ביותר שנחווה בחיינו? אנחנו עם עצמנו ! - הלואליות הזו היא קודם לעצמי ורק מתוך נאמנות לעצמי, נוכל להיות לואלים באמת לאחרים.

רוב האנשים מעדיפים "לשמור אמונים" לבן או בת הזוג לפני שהם שומרים אמונים למי שהם רוצים להיות או למה שהם מרגישים באמת, בעייני זה לא פחות גרוע מבגידה כי הם יוצרים למעשה "דמי" שלהם שמסתובב בעולם ובמערכות יחסים מכובה, זה בעייני הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לי או לבן זוג העתידי שלי.

זוגיות אמיתית טובה בעייני היא לאפשר לכל צד להביא בחופש מוחלט את מי שאנחנו, גם אם זה אומר שצריך להיפרד, טובת היחיד היא טובת הכלל - זו לואליות אמיתית, קודם אל עצמי ורק אז אוכל להביא את האמת שלי בתוך מערכת יחסים עם עוד אדם, או בכלל לכל תחום ורבד בחיי.

זה חוק טבע שהיקום יצר והוא נכון לכל דבר אם תחשבו על זה, טובת היחיד הוא טובת הכלל,

*בתנאי שאתם מבינים מהי טובתכם העליונה ביותר.

אז נחזור לסיפור שלי?

זה היה ממש בימים שבהם פרסמתי את הפרק האחרון בבלוג, טיימינג זה תמיד דבר סופר מדויק.

ג'ון ישנה אצל אמא שלי ואני ניצלתי את הערב החופשי שלי והזמנתי את רום אליי, מה שמאוד לא אופייני לי, אני לא מזמינה בחורים הביתה בחיים ובטח לא בפגישה ראשונה, לא חשבתי עליו ממש כדייט אלא באמת יותר כפגישת לימוד עם אופציה להרחבה נקרא לזה :) , משהו בו הרגיש לי מאוד בטוח, בטוח מהסוג שאני עוד לא מכירה.

מי שזוכרת את הסיפור היכרות שלי עם בן, אני מספרת בפרקים הראשונים שברגע שנגעתי בו, הרגשתי גלים ענקיים של חום ורצון לקרבה, הרגשתי "תחושה מוכרת עמוקה ובטוחה" - היום אני יודעת להגיד, שזה לא היה תחושת בטחון שקשורה אליו או לאיך שהוא גרם לי להרגיש, אלא זה היה שיחזור של החוויה שלי בתור ילדה שנדלקה בתוכי במפגש הראשון שהיה לי עם בן.

הכרתי בטחון בצורה מאוד לא בטוחה בתור ילדה, ונמשכתי לזה כמו לאש.

דפוסים משחזרים את עצמם כשאנחנו חיים - ישנים, זוכרת למה?

כי זה החיבורים שנחרטו לנו במוח, ולכן זו מפת הדרכים, הGPS של הנוירונים האלה שמייצרים את המחשבות האלה, והתחושות האלה, ובלב העמוק של הלמה, זה כדי שנכאב כ"כ עמוק עד שנרפא,

הנשמה שלנו כמהה לריפוי.

עם רום התחושה הייתה אחרת, שקטה הרבה יותר, התקשורת שלו גרמה לי להרגיש בטוחה, משהו בפשטות שלו, בבטחון שלו ובעיקר בדרך שבא הוא מתקשר בפתיחות עשה לי את זה די מהר וזה עשה לי חשק טבעי להיפתח אליו.

הגענו אליי ובאמת התחלנו ללמוד, זו הייתה מטרת הפגישה, די מהר נסחפנו בשיחות בתוך שיחות בתוך שיחות שלא נגמרו והיה שם רגע שהרגשתי שאני מוכנה שהערב הזה יהפוך לדייט, הדרך שבה הוא מתקשר את עצמו באותנטיות וללא אגו, נו זה משהו אחר, זה עשה לי את זה ברמות.

מהספה עברנו לשטיח, ואיכשהוא מצאתי את עצמי צמודה אליו, לא זוכרת מתי נמשכתי למישהו ככה, ממש רציתי מצד אחד לשכב איתו על השטיח באותו ערב, אבל ... יש לי חוק עם עצמי, אני לא שוכבת בדייט הראשון לעולם, ועמדתי בחוק שלי, היינו אצלי עד השעות הקטנות של הלילה, לא רציתי שזה ייגמר, המגע שלו היה נעים ברמה שלא הכרתי, לא זכרתי שלהתנשק זה כזה כיף? או שהוא היה פשוט ממש טוב בזה.

בקיצור הבנתן שהוא עשה לי את זה בטירוף ? יופי.

זה הרגיש מאוד הדדי ונעים ובטוח, ומפתיע, לא תיארתי לעצמי שככה ארגיש נעים כזה מהר איתו.

לא הורדנו את הידיים כל הערב אחד מהשנייה.

קבענו דייט נוסף, הפעם ביקשתי שנצא לאנשהו כדי להכיר יותר כי כימיה הבנתי שיש בנינו:)

היה לי חשוב להבהיר לו (כמו שאני תמיד עושה עם כל גבר שנקרא לדרכי,) שאני לא מחפשת סטוצים - כוונות ברורות תמיד על השולחן מבחינתי, לא יודעת מה יוליד מחר אבל רציתי שיידע שכאן חווים משהו,

לא יודעת מה, מה שזה יהיה, אבל זה חייב להיות אקסקלוסיבי בנינו וללא מטרות רווח נקרא לזה ...

נפגשנו בהרצליה במרינה, ודי מהר הרגשתי באנרגיה שלו משתנה מולי.

ישבנו מול הים ודיברנו שעות אבל הפעם הוא לא ניסה נישק אותי, לא ניסה לשים עלי יד, לא ניסה לעשות שום דבר, בעוד שאני ממש רציתי כבר, הרגשתי כאילו כל השנים של חוסר חשק מתנקזים פתאום איתו, ויאללה כבר "תעמיס אותי"... אבל הוא פשוט לא היה בעניין שלי.

הדייט היה נעים לי וכייפי לי למרות זאת, רק דיברנו, הסתכלתי עליו שעות והתחלתי לראות עוד רובד של יופי עמוק שמצאתי בו, וקול קטן שלוחש לי באוזן כל הערב "למה אתה לא מנשק אותי כבר?"

היו רגעים של שתיקה אבל הם לא הרגישו לי מוזרים, דווקא היה לי נעים להיות איתו בשקט, כל פעם ששמתי עליו את הרגל או היד הוא הרגיש לי יותר ויותר מהוסס, הוא אמר שהוא רוצה ללטף אותי אבל מעורער כי הוא חושש שאפגע אם זה לא ילך לכיוון רציני בינינו, הרגשתי שהוא מגן עליי מצד אחד אבל יותר מזה, מגן על עצמו.

חזרתי הביתה סופר מבולבלת ועם תחושה שאני לא כל כך נאהבת.

זו הייתה הפעם האחרונה שנפגשנו, משהו בהתלהבות של הפעם הראשונה נעלם לו פשוט,

הרגשתי שירד לו ממני, כאילו משהו בחוויה שלו אולי לעקוב אחרי במשך שנים ולפנטז עליי דרך המסך התנפץ אצלו כשזה פתאום קרה במציאות, אני חושבת שהוא "אכל" גירסה מסוימת שלי ואיפשהוא המציאות מבחינתו לא השתוותה לחוויה הדיגיטלית שהוא יצר לעצמו איתי, (זה לגמרי שלו) -

זה אוטומטית כיבה את כל החום שהתחלתי להרגיש אליו, בהתחלה זה ישר שלח אותי לתחושה של "הילדה הדחויה", דחויה זו תכונה שאני מכירה טוב, כל חיי התגוננתי ממנה.

דמיינו שיש לנו מלא דיסקים אי שם בראש וכשמתנגן איזה "שיר מוכר", המערכת ישר מכניסה את הדיסק המיועד ולוחצת פליי ואנחנו חוות את החוויה המוכרת של "השיר המוכר", הבנתן את האסוציאציה?

הרגשתי שאני צריכה לשים עליי שיריון, ובלי לחשוב פעמיים העברתי אותו לארכיון בטלפון - המיינד אמר לי "מחקי אותו", רציתי למחוק אותו מכל מקום, ככה אני יודעת להתמודד טוב יותר עם אובדן - אני פשוט "הורגת" את מי שלא רוצה אותי, קל לי יותר להתמודד עם מוות מאשר עם דחייה, זו ה"תוכנה" שלי, זוכרות ? מזדהות?

מכירות את הסיטואציה שיש לכן הרגל מסוים, למשל אני בתור ילדה היה לי מאוד קשה עם אמא שלי וכל פעם ששמעתי את הקול שלה - אוטומטית הגבתי מיד בצורה חסרת סבלנות אליה, התגובה האוטומטית הזאת התקבעה אצלי במשך שנים, גם בימים שאמא שלי מנסה להתקשר איתי בעדינות אבל "התוכנה" כבר פועלת מעצמה... מבינות ?

לקח לי זמן להיות מודעת שזו ה"תוכנה" שמפעילה אותי היום ולא בהכרח תמיד זו אמא שלי בעצמה או רצוני החופשי, עליי לבחור את התגובה שלי מתוך הלב בכל פעם מחדש ולא לתת ל"תוכנה" שהתקבעה בי להגיב לאמא שלי בכל פעם באותה הצורה כי זה לא מגיע לה, ויותר מכך, זה לא מגיע לי.

מה שאני רוצה להגיד, זה שהרבה פעמים אנחנו רגילים להגיב לאנשים מסוימים בדרך מסוימת שהתקבעה לנו בראש, מבלי שהדרך הזו נכונה למי שאנחנו רוצים להיות היום, מבינות?

זה יכול להיות הדרך שבה אנחנו מתמודדות עם דחייה,

אולי השיחה שלנו בראש מול הגוף שלנו,

זה יכול להיות השיח שקיים לנו בראש מול האקס,

כל דבר שהוא בעצם שמתנגן בצורה אוטומטית וגורם לנו בסופו של דבר להרגיש לא במיטבנו, שמייצר מתוכנו שיח שפוגע בנו - אנחנו רוצות לבדוק מחדש, האם זו התוכנה שבי שהתקבעה?

למשל אצלי, הדרך שבה אני מגיבה לבחור שדוחה אותי, מובילה אותי לתגובה אוטומטית שאני רוצה לחסום אותו, ולבקר את עצמי שאני הבעיה, כלומר "מה לא בסדר בי שהוא לא רצה אותי" ואני מוצאת מיליון דברים שלא טובים בי במהרה - זו "התוכנה" שהייתה לי - מזדהה עם זה?

כמובן שזה שקר של המיינד, כי אין שום קשר בין מי שאני לעובדה שמישהו לא רוצה אותי, זה לא אומר עליי שום דבר, זה בסה"כ אומר שהוא לא רוצה, לא רואה את הערך שלי, זה כל מה שזה אומר, וזה מה שמדויק לשנינו, דחייה היא ברכה, הכאב שעולה לנו בתוך התחושה של דחייה הוא בכלל לא קשור לזה שדחו אותנו הוא הרבה יותר מושרש בנו פנימה עוד הרבה לפניי.

ברגע שאני שמה לב לכך- אני יכולה לשנות את "התוכנה", ולעצב מחדש אותי, את המחשבה והתפיסה שלי את עצמי, בעייני זה מדהים.

יומיים אחרי של שתיקה הוא שלח הודעה, "היי, איך את?"

אני לא סובלת שיחות חולין ובמיוחד כשיש גרעין לשוחח עליו אז ישר הצעתי שפשוט נדבר בטלפון, הבנתי כבר שזה לא ימשיך, היה לי ברור שככה לא מתנהג גבר שמעוניין בי, וחשבתי לעצמי שלפחות נדבר על זה, אבל לא הייתי בטוחה שהוא ירצה לדבר בכלל, לא בגלל שאני יודעת מה הוא מרגיש, אלא בגלל שזה מה שהדיסק שהתנגן אצלי אמר לי - "התוכנה הפגועה" שלי.

קבענו שנדבר בערב, ואז הוא דחה את השיחה למאוחר יותר, ומאוחר יותר, וכמעט שחשבתי שהוא כבר לא יתקשר, הטלפון צלצל, ודיברנו. דיברנו על ה כ ל. השיחות איתו זו חוויה שחדשה לי, חדש לי האפשרות לדבר ככה בצורה כל כך קרובה, אמיתית, ושקופה עם גבר, זה ישר פתח לי את הלב בפניו.

בשיחה הבנתי ממנו את מה שחשבתי, ירד לו ממני מהסיבות שלו, זה לא משנה מה הן, מה שמשנה זה שזה לא העליב אותי ! זה היה בסדר מבחינתי, עצם השיחה הנעימה שלנו נידפה את תחושת הדחייה שסחבתי בכמה ימים הקודמים.

הוא אמר שהוא היה רוצה להמשיך אבל בקצב משלו, איטי יותר ועם המחשבה שלא הולך לקרות בינינו משהו רציני, כי זה מלחיץ אותו.

הקשבתי לו, וברור שהתבאסתי כי רציתי עוד ממנו, אבל האלה החדשה שאני היום, הקשיבה לכל מילה שיצאה ממנו, ואמרתי לו באהבה ותודה על הזמן שהיה, "אני לא מרגישה בנוח להמשיך קשר כשאתה צריך איזשהיא הבטחה שנישאר ברדודים", זה לא מרגיש לי נכון.

סגרנו את השיחה, ובעיקר הרגשתי הכרת תודה.

באיזה תחושות לרוב אתן מסיימות קשרים בחייכן? מה התחושה שנשארת אחריהן?

לבחור לסיים בהוכרת תודה זה בחירה מודעת משנה חיים.

סימנים קטנים שהעירו לי את תשומת הלב שלי בתוכי בשיח עם רום -

• הוא סיפר שלא היה בקשר רציני מעולם בחייו, מדובר בבחור בן 33.

• רוב הקשרים שלו היו די קצרים.

• הוא רצה להמשיך אבל בתנאי שזה יהיה קז'ואל, יעני מראש היה בו פחד שאפתח אליו רגשות ואפגע, - אחותכן מכירה בערך שלה, שומעת היטב את מה שנאמר ופועלת לפי צו הלב.  גם אני לא ידעתי מה יתפתח בנינו, לא ידעתי אם הוא מתאים לי בכלל אבל מראש כשהוא הגיע עם שאלה כזו  "היית נפגשת איתי אם היית יודעת שאין לזה לאן להתפתח?" וזה מה שמטריד אותו ומוריד לו, אוטומטית היא מונעת ממני גם להתקרב אליו ולרצות. זה סימן מובהק עבורי. לא מתכוונת לבזבז את הזמן שלי עם מישהו ששם לי מעצור מלכתחילה, אני שווה יותר מזה, וכדי שהיקום ידע זאת, אני מראה לו את זה בפעולות, העדפתי לסיים את זה מאשר להסכים לזה, כי התשובה שלי לשאלה שלו היא - אם הייתי יודעת מראש שנניח נשכב ואז תגיד לי ביי, כנראה שלא הייתי רוצה את זה, אבל האמת היא שאני לא יודעת מה יכול לקרות בנינו ואם אתה מפחד לברר את זה מהסיבה שאולי יקרה מעבר לסקס, אז אני לא בשבילך.

  תובנות מהסימנים -

• הזמן שלי שווה אומץ, אם אין לך אותו אתה לא שווה את הזמן שלי מאמי.

• מה נסכים לקבל זה מה נקבל חברות שלי.

• אני מוכנה לקבל מאהב עם מגע ממכר, מפנק, לחוות איתו חוויות מיניות מעוררות, נעימות, מחברות, מרפאות בתוך קשר אמיץ, עמוק, מדובר, וכנה, המאהב הזה יכול להיות רק מאהב, הוא יכול להיות בן זוג, והוא יכול להיות "בעלי" שונאת את המילה הזאת, השותף שלי לחיים, אם נרצה.

למדתי מהמעט שחוויתי איתו שאני רוצה לא פחות מכזאת תקשורת מהפרטנר שלי, גם אם זו שיחה טובה או רעה או כואבת, אני רוצה את הפתיחות לדבר על הכל באהבה ובפגיעות, גם אם זה אומר שיגידו לי בפנים "אלה, ירד לי ממך", זה ממש בסדר, אני רוצה להיות המרחב הבטוח הזה לאדם שיהיה איתי, אני חושבת שזה חלק בלתי נפרד מאהבה, וכמו שאני מעניקה לעצמי מרחב בטוח להרגיש הכל, אני רוצה להביא את זה ולחוות את זה בזוגיות שלי, לא אתפשר על פחות.

למדתי שהמיניות שלי ערה ופועמת ומחכה להתעורר ולהתנסות עם האדם הנכון שיעניק לי את המרחב הבטוח, הנעים, הבשל, הבוגר, האינטימי, לא פחות מזה.

שמחתי שדי מהר זיהיתי הרבה דברים שפעם הייתי מטשטשת לעצמי כדי להמשיך לחוות איזשהיא תשומת לב מגבר, והיום מיד שמתי לב לדברים וביקשתי להעלות אותם לשיח, אני כ"כ גאה בעצמי על זה!

מבחינתי הדייט הראשון שלי היה הצלחה מסחררת, לא רק בגלל שמשכתי גבר שהרבה יותר קרוב בלב שלו לעצמו, אלא גם כי אני התנהגתי בתור הנהגת החדשה שאני, לא נתתי לאלה של פעם לנהוג בסיטואציה,

וזה שיפור והצלחה אדירים מבחינתי.

בסופו של דבר, ברור שהתעורר בי עדיין גם כאב, כאב מוכר של "לא רוצים אותי",

זיהיתי את התחושה מיד ונכנסתי פנימה.

זה הרגיש לי בפנים כמו "הבלון שלי התפוצץ", נתתי לכל הרגשות שהתפוצצו איתו מקום.

נשמתי אותם, נשארתי איתי.

בחרתי בי.

לא אכלתי גלידה או יצאתי לריבאונד, לא יצאתי לשופינג מתגמל, פשוט נשארתי עם עצמי באהבה בתוך הרגש, בדיוק כמו שאני עושה כעת, בעודי כותבת, ככה באמת אנחנו מאפשרות לעצמנו להיות בטוחות בחוויה הפנימית שלנו, בלי להדחיק רגשות או לנסות לטשטש אותם עם כל מיני דברים "ממלאים" שבתכלס מרוקנים.

ככה מעבדים חוויות, וזה מה שמאפשר להם להתמוסס באדמתנו באהבה, ללא משקעים.

זו אהבה עצמית אמיתית.

תכתבו את זה, תנשמו את זה, תרקדו את זה, תשקשקו את זה, תדברו את זה, תבכו את זה,

תרפאו את זה.

במקום להיתפס בגישה מבואסת שמורידה אותי כי "מישהו לא רצה אותי" = מכניס תחושה של ערך עצמי נמוך, שמשהו לא בסדר בי... "תוכנה מקולקלת" וכו'..

במקומה,

אני בוחרת לחשוב שהוא פינה את מקומו לאדם שיותר מדויק לי - זה מכניס בי התרגשות!

זה בסדר שלא רוצים אותי, זה מדויק לי ! אני מודה לו שהיה אמיץ לבטא זאת ממש בהתחלה, ועוד לפני ששכבנו ולפני שהתחלתי להרגיש אליו רגשות יותר חזקים.

זה היה התפקיד שלו עבורי, לפתוח לי את הברז, להראות לי שאני כבר אלה אחרת, בעלת תוכנה אחרת,

הוא היה התרגול שלי, ועכשיו אני מוכנה לתרגול הבא.

תודה לך אדם אהוב.

ההכרות שלי עם רום הראתה לי שהתקדמתי, עצם זה שמשכתי אותו אליי, גם אם זה לא המשיך.

ההכרות שלי עם רום מקרבת אותי יותר לרצון שלי להיות בזוגיות שאני רואה בעייני רוחי,

הרצון הזה שלא היה בי במשך לא מעט זמן התעורר סוף סוף!

היום בא לי. בא לי להכיר.

בא לי להכיר גבר שמשתווה לי - למי שאני היום, גבר שאסתכל בהערכה והערצה אליו, גבר שאוכל להתפתח איתו, ליצור איתו מיניות מרפאה, אהבה קדושה, אני מוכנה לנסות שוב ממש בקרוב אני חושבת.

השותף הנכון לי ירצה אותי ללא היסוס

יאהב אותי למרות הפחדים

יידבר איתי ביחד עם השדים

הפעולות שהוא יעשה יראו לי במציאות שהוא נכון לי.

ארגיש בנוכחותו בטוחה, חופשיה, נאהבת, רכה, מתמסרת בגלל הפעולות שלו.

מגיע לי ומגיע לך להיות נאהבת באמת בצורה בטוחה, לא בצורה הישרדותית, וזה קשור בהחלט

ליחסים שיש לנו עם עצמנו.

אז מה עכשיו ?

אני לא מחכה או מחפשת, אני פשוט קיימת, הפעולות שלי והרטט שלי כבר ימשכו אותו אליי.

במקום להשקיע אנרגיה בחיפוש אחריו, אני משקיעה את האנרגיה הזו בי, בשאלה איך הייתי רוצה שהוא יתנהג ? אני פועלת בצורה הזו עבורי ! כי אני קודם כל המאהבת מספר אחת שלי, וזו הפעולה הכי ממגנטת ורוטטת שתקרב אותו לדרכי.

אני יותר לא "בוכה על חלב שנשפך", אם הוא נשפך - יש לכך סיבה! הכל מדויק, היקום לטובתי תמיד, גם כשלא נעים לי - לא תמיד אנחנו יכולות לראות את הסיבות שאלוהים יוצר בחיינו, אבל תמיד הם מובילות בדיוק למקום שאנחנו צריכות להגיע ולהיות בו, תמיד.

אם הבחור בחר ללכת, אז הוא לא נכון עבורי,

מי שנכון, ייראה את הערך שלי, אין מצב לאבד או להפסיד מישהו כשהוא נכון לנו,

כי האחד הנכון ישווה את פעולותיו לנוכח המציאות, זה עד כדי כך פשוט !

בינתיים, העבודה היא להגדיל פעולות שהיית רוצה שיהיו קיימות בבן הזוג שלך,

רוצה שהוא יהיה בכושר? כנסי לכושר !

רוצה שהוא יהיה תקשורתי? עבדי על התקשורת שלך!

רוצה שהוא יהיה גמיש? עבדי על הגמישות שלך!

רוצה שהוא יהיה בוגר? תתבגרי !

רוצה שהוא יהיה עדין ורך ומודע? עבדי על עצמך בכל אלה!

רוצה שהוא יהיה עשיר? תתחילי לעשות כסף !

רוצה שהוא יהיה עצמאי? לכי על זה.

הבנתן ?

זה אף פעם לא היה בחוץ, זה תמיד היה בינינו, בתוכנו.

היקום כבר יעשה את השאר משם, תסמכי.

יד על הלב, קחי נשימה ותגידי לעצמך:

אני אהובה ומוגנת מעצם היותי.

אני האהבה הגדולה ביותר של חיי.

האחד שיתאים לו ישווה את הפעולות שלו למציאות שלי, כך אדע שזה הוא.

אני משחררת באהבה ובקבלה כל אדם שמבקש לצאת מחיי, מכל סיבה שלו שתהיה,

אני לא מעוניינת באנשים שאינם בטוחים או מפחדים מהנוכחות שלי בחייהם.

אני מזמנת לחיי גבר בטוח בעצמו ובי, שמוכן לגדול איתי, להתפתח, להתמודד עם החיים ביחד.

תודעה של הכרת תודה ואהבה אל עצמנו תשלח רטט ליקום שתזמן אלייך אהבה אינסופית.

תרגלו ותיווכחו - השארתי לינקים למדיטציות ואפירמציות שאני משתמשת בהם מדי יום,

כל כך ממליצה להכניס מדיטציות ואפירמציות כדרך קבע בחיינו, זה משנה חיים.

רוצות לשנות חיווט מחשבה? לשנות את מפת הדרכים הקבועה במיינד?

פשוט נסו את זה במשך לפחות חודש אחד לשמוע עשר דק מדיי יום - זה באמת משנה חיים.

I Am Safe Meditation And Affirmations

Safety In Relationships Meditation

מדיטציית הודייה להעלאת התדר - חן רפסון 10 דקות

אני רוצה שתשקיעי בעצמך את כל האנרגיה שאת משקיעה בחוץ,

את לא עושה את זה בתלות כדי למצוא מישהו, אלא את עושה את זה כי אלה הפעולות שמבטאות את האדם שאת רוצה להיות, אנחנו לפני כולם חיות בתוכנו, עם עצמנו, הדבר הכי חשוב הוא לוודא שיהיה לנו וואוו קודם כל ביני לבין עצמי.

את האחת שלך !

אני האחת של עצמי !

אני רוצה שתרגישי כל כך טוב עם עצמך שכמעט ולא אפילו תחשבי להכניס למרחב שלך מישהו שלא חי את זה עם עצמו.

הגבר שתכניסי למרחב שלך צריך להרים לך את האנרגיה אפילו יותר ממה שהיא עכשיו, לא פחות מזה.

איך את נראית, כמה את מרוויחה, בת כמה את וכל אלה הם מרכיבים חיצוניים חשובים אבל לא בגללם הוא יהיה איתך, בדיוק כמו שאת יודעת שהאושר שלך לא תלוי בהם, זה עמוק הרבה יותר.

הוא יראה את העומק הזה שבך ואת בו, שם תגור האהבה שלכם.

אני סומכת על רום שהוא ידע מה טוב לו, עם בן לא כיבדתי כשהוא אמר לי שאנחנו לא מתאימים,

התעקשתי שכן, הטראומה שלי התעקשה תת הכרתית ולא הייתי בבית כדי להבין שזו לא אני באמת -

למדתי מהטעות הזאת לא להתעקש על אף אדם שלא מתעקש עליי.

אני סומכת ומקשיבה למילים שיוצאות מהגבר שמולי היום, אין לי ספק שהוא יודע מה טוב לו ואין לי ספק שזה מה שהכי טוב גם עבורי. זאת הגישה שאני בוחרת לי.

שולחת לו המון אהבה והודיה על שהזכיר לי כמה נעים זה להיות עם מישהו כשזה מרגיש טוב, וכמה זה חשוב לשחרר את הבלון בזמן הנכון כשנגמר לו האוויר, גם אם ממש בא לי שלא, אני יודעת את המחיר של היאחזות ולכן אני יודעת שאי היאחזות זה הדבר הכי אוהב שאפשר לעשות עבור עצמנו.

יש אנשים שרק באו לתזכר אותנו במסר חשוב בחיים שלנו וכאן נגמר תפקידם.

יש אנשים שבאו ללמד אותנו שיעור מסוים בחיים, וכאן נגמר תפקידם,

ויש את אלה שבאו לחוות איתנו את החיים, הם כבר יראו לך שזה תפקידם ורצונם.

אל תבלבלי בינהם.

תודה שקראתן,

אוהבת המון,

אם אהבתן את הפרק החדש, כתבו לי ואולי אמשיך לעדכן בדייטים והתובנות הבאות שיהיו לי :)

איתכן ביחד אל עבר אהבה וריפוי -

אלה.